כניסה סטודנטים / בוגרים
נייר מדיניות:
הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל - הערכה מחדש
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה
וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
בראשית,יב ב-ג
"If Israel did not exist we would have to create it out of our own naked self interests"
(Joe Biden, vice-president of the USA)
תקציר מנהלים
הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל, הינו מרכיב אחד במערכת יחסים כוללת בין שתי המדינות. יחסים שעברו תמורות רבות לאורך השנים והפכו לגורם בעל השפעה רבה במדיניות הישראלית כמו גם במערכת הבין לאומית בכלל. מובן מאליו, שקשה לבודד לגמרי את הסיוע ממכלול מערכת היחסים שבין המדינות, עם זאת ניכר שהוא מהווה גורם משמעותי בקרב מקבלי ההחלטות והשיח הציבורי בשתי המדינות.
בצד היתרונות הכלכליים המובהקים של הסיוע לאורך כל השנים ובפרט במשבר הכלכלי באמצע שנות ה-80, הוא מהווה מקור לשורה של תופעות בלתי רצויות. המרכזית שבהן היא התלות המדינית – לאורך כל השנים שימש הסיוע אמצעי לחץ מדיני המופעל על ממשלות בישראל ע"י ראשי מחלקת המדינה והבית הלבן. בנוסף, הוא סייע לשדרוג חסר תקדים של צבאות ערב ובפרט צבא מצרים ויצר מגבלות רבות עבור תעשיית הביטחון הישראלית, שהפכו גם לנטל כלכלי, דוגמת ביטול ייצור מטוס הלביא ועסקת הפאלקון עם סין.
הבעיה המרכזית היא חוסר ההתאמה של מתכונת הסיוע למציאות העכשווית. הסיוע, שביסודו ניתן כחלק משותפות אסטרטגית, גם מבחינת האינטרסים האמריקאיים , התקבע בתודעה הישראלית כמעשה חסד של הדוד סם וכמרכיב כמעט קדוש ובשל כך לא עודכן והותאם למציאות המשתנה. גם אם בעבר הסיוע היה בעל משמעות כלכלית רבה, הרי שהיום חלקו ביחס לתמ"ג הישראלי הינו זעיר (כ-1.5%), וגם ביחס לתקציב השנתי של ישראל הוא עומד על כ-3% בלבד. ישראל שהצטרפה לא מכבר למועדון המדינות המפותחות בעולם ה- OECD מקבלת את הסיוע הגבוה ביותר מארה"ב תחת השם "FOREIN AID", זאת מבין 75 מדינות, ברובן מדינות עולם שלישי הזוכות למתת-חסד זו. עובדה זו כבר מעוררת ביקורת בקרב אנשים שונים בארה"ב ועלולה להתגבר, נוכח מצבה הכלכלי של ארה"ב עצמה. למרות כל אלו, נושא הסיוע הצבאי הפך למעין 'טאבו' בשיח הישראלי ולא נבחן ברצינות עד היום.
נייר זה מעריך מחדש את הסיוע הצבאי על היבטיו השונים, ומציע מס' חלופות למתכונת הנוכחית של הסיוע, מתוך ראייה עדכנית ואסטרטגית של הצרכים והיחסים שבין המדינות.
החלופה המרכזית מציעה יצירת חבילה חדשה של שיתופי פעולה הכוללת - צמצום הדרגתי של הסיוע עד לכ-1 מיליארד דולר, המרת חלקים ממנו בקרנות לשת"פ של פיתוח ומחקר ביטחוני ואזרחי ושת"פ אסטרטגיים נוספים. זאת, כחלק מהגדרתו המחודשת כשיתוף פעולה צבאי המממש את האינטרסים הגלומים לארה"ב בשת"פ כזה מול אתגרי המזרח התיכון. חלופה זו ממירה את מרכיבי התלות המיותרים והמזיקים, בשיתוף פעולה המבוסס על הידידות העמוקה בין החברות והמדינות והאינטרסים האסטרטגים ארוכי-הטווח המשותפים.
תוכן עניינים
א. הלקוח
ב. רקע והיסטוריה
ב.1 ערכים ואינטרסים
ב.2 עובדות ונתונים
ב.3 הסיוע והקמת הכור הגרעיני בישראל
ב.4 משמעות הסיוע לכלכלה הישראלית
ג. אינדיקאטורים לתופעות הבלתי רצויות
ג.1 היבטים מדיניים
ג.2 היבטים ביטחוניים
ג.3 היבטים כלכליים
ג.4 היבטים תדמיתיים
ד. הגדרת הבעיה
ה. החלופות
ה.1 חלופה א'
ה.2 חלופה ב'
ה.3 חלופה ג'
ו. השוואת החלופות – יעילות וישימות
ז. סכום
ח. ביבליוגרפיה
ט. שלמי תודות
י. נספחים
א. הלקוח
נייר זה מופנה לשר החוץ של מדינת ישראל מר אביגדור ליברמן.
מובן מאליו, שהחלטות מסוג זה מתקבלות על ידי ראש הממשלה. השיקולים בסוגיה זו מתפרשים על תחומים רבים, מעבר ליחסי החוץ והמערכת הבין-לאומית ומחייבים הכרעה כוללת של ראש הממשלה והיערכות בין-משרדית, דוגמת ההחלטה על ביטול הסיוע הכלכלי (1.2 מיליארד) שהתקבלה ע"י רה"מ נתניהו בכהונתו הראשונה בשנת 1996.
עם זאת, שר החוץ הנוכחי עשוי להיות האדם המתאים להעלאת הנושא לסדר היום הפוליטי של ישראל ולקידומו עד שלבי החלטה הסופיים ע"י ראש הממשלה, מכמה סיבות:
א. מדיניות החוץ - בשנה האחרונה, מוביל השר ליברמן מדיניות של פתיחת זירות נוספות ביחסי החוץ של ישראל, מעבר לעיסוק האין-סופי של המשרד בארה"ב ובמזרח התיכון. מגמה זו יכולה להתחזק עם מיתון תדמיתו של הסיוע, בצד חיזוק ו/או פתיחה חדשה של שווקים במדינות חדשות באסיה, באפריקה ובמזרח הרחוק – תוצאה אפשרית של הרפורמה המוצעת בנייר זה.
ב. עמדותיו המדיניות - שר החוץ שב והביע את התנגדותו לתהליכים המדיניים שבין ישראל לרשות הפלשתינית, כפי שהם מובלים ע"י הנשיא אובמה, דוגמאות בולטות לכך היו אמירותיו הנחרצות במסיבת העיתונאים המשותפת עם מזכירת המדינה האמריקאית הילארי קלינטון ונאומו האחרון בעצרת השנתית של האו"ם . במובן זה, מר ליברמן עשוי לראות בחיוב צמצום של התלות המדינית של ישראל בארה"ב - התופעה המרכזית והבלתי רצויה, הנלווית לסיוע במתכונתו הנוכחית.
ג. עמידה בלחצים - הובלת רפורמה בסיוע החוץ, תביא ללחצים רבים מבית ומחוץ, של בעלי האינטרסים השונים: השדולה היהודית בארה"ב (איפא"ק) שהתנגדה גם לויתור על סיוע החוץ האזרחי, בעלי המפעלים האמריקאים, פקידי האוצר בישראל, אנשי מערכת הביטחון וכמובן אנשי תקשורת ורבים אחרים . מעמדו הפוליטי החזק של שר החוץ, כיו"ר מפלגת ישראל ביתנו והאוריינטציה המזרח-אירופאית שלו (ולא אמריקאית), יסייעו לו לעמוד בלחצים האפשריים, בוודאי ביחס למועמדים אפשריים אחרים.
ב. רקע והיסטוריה
ב.1 ערכים ואינטרסים
הסיוע הצבאי הנוכחי של ארה"ב לישראל, הינו חלק ממערכת יחסים המבוססת על תשתית ערכית יודו-נוצרית משותפת ועל האינטרסים האסטרטגים המשותפים, כפי שנתפסו והתפתחו בשני הצדדים לאורך השנים.
הערכים הדתיים יצרו הזדהות עמוקה ויחס של הערכה חיובית לעם היהודי בקרב החברה האמריקאית: הפוריטנים הראשונים ראו עצמם כ"בני ישראל" ש"יצאו ממצרים" והגיעו ל"ארץ המובטחת". ערים רבות באמריקה נקראו על שם מקומות בארץ ישראל ותומאס ג'פרסון הנשיא השלישי של ארה"ב, תמך בהצעת בנג'מין פרנקלין וג'ון אדאמס לקבוע את החותם הרשמי האמריקאי, שהוא גם הסמל בתמונה של בנ"י העוברים את ים סוף מול פרעה הטובע, תחת הכיתוב:
"Rebellion to tyrants is obedience to God"
בצד עולם הערכים המשותף, היחסים המדיניים ידעו תמורות רבות:
לאחר ויכוחים רבים במחלקת המדינה, החליט הנשיא טרומן לתמוך בהחלטת החלוקה באו"ם ולהכיר במדינת ישראל, עם זאת עד שנת 1962 הטילה ארה"ב אמברגו נשק מוחלט על ישראל . החל מתקופה זו ועם חילופי השלטון ובחירתו של קנדי לנשיא, התחזקה התפיסה של ישראל כנכס אסטרטגי במזרח התיכון, נוכח מערכות היחסים של מדינות ערב עם רוסיה הסובייטית וניסיונות ההשפעה הכושלים של ארה"ב במדינות אלו. ביטוי בולט לכך ניתן במכירת טילי ההוק ב-1962. עד שנות ה-90 נתפסה ישראל כאי של יציבות במזרח התיכון וכמוקד מערבי אנטי-סובייטי חיוני, היטיב לנסח זאת מזכיר המדינה אלכסנדר הייג :
"Israel is the largest American aircraft carrier in the world that cannot be sunk, does not require even one American soldier, and is located in a critical region for American national security"
גם אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי במוסקבה והתפרקות ברית המועצות, המשיכה ישראל לשמש כמוצב קדמי של ארה"ב והמערב כולו במרחב הערבי-מוסלמי הן במובן האסטרטגי והן במישור המבצעי והמודיעיני . ג'ורג' קיגן גנרל בצבא ארה"ב חישב את תרומת ישראל לארה"ב בשנים 1974-1990 בכ- 80 מיליארד דולר .
ב.2 עובדות ונתונים
לאורך השנים הועברו כמה סוגים של סיוע לישראל: הלוואות למטרות אזרחיות וצבאיות, מענקים כלכליים וצבאיים (לרכישת נשק וציוד צבאי) וערבויות כספיות.
תחילתו של הסיוע בהלוואות ובמענקים קטנים לאורך שנות ה-50 למטרות כלכליות בלבד. כאמור, מקום המדינה ועד שנת 1962 הטילה ארה"ב בנשיאותם של טרומן ואייזנאוור אמברגו נשק על ישראל, למרות בקשות חוזרות ונשנות לקניית נשק (בכסף מלא). עם הידוק הקשרים גדל הסיוע, וקיבל מפנים משמעותיים בארבע נקודות ציון מרכזיות כדלהלן: (לפרוט מלא של כספי הסיוע ר' הטבלה – נספח מס' 1):
• שנת 1971 - הענקת הלוואה צבאית של כ-500 מיליון דולר, כפיצוי על השתיקה נוכח הפרות הפסקת האש של המצרים והמשכו עם מתן המענק הראשון לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת - 1974 בסך 1.5 מיליארד דולר, כחלק מההסכמי הפסקת האש וההסכמות המדיניות. באותה שנה סך המענקים וההלוואות הגיעו ללמעלה מ- 2.5 מיליארד דולר.
• שנת 1984 – "תיקון אלן קרנסטין" הפסקת הלוואות לישראל וסיוע בהגדלת המענקים על מנת לסיים את חובות העבר.
• שנת 1985 - קפץ הסיוע הכולל לסך של 3.5 מיליארד דולר, נוכח המשבר הכלכלי שפקד את ישראל. מאז ועד 1998 עמד הסיוע על 3 מיליארד דולר בחלוקה לסיוע אזרחי (1.8 מיל') ולסיוע צבאי (1.2 מיל')
• שנת 1996 - בנאומו בפני שני בתי הקונגרס בארה"ב, הכריז ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו על ביטול הדרגתי של הסיוע האזרחי , תוך כדי הגדלה הדרגתית מקבילה של הסיוע הצבאי ב-600 מיליון דולר. לסך 2.4 מיליארד דולר . שינוי זה נבע גם מסיום החזר החובות לאמריקאים ב-1998 ומחשש ליוזמה אמריקאית לביטול המענקים הכלכליים. הביטול זכה להערכה רבה בקונגרס האמריקאי ולחששות רבים בישראל, שהתבררו כלא מבוססים.
מבט על גרף הסיוע מלמד על המגמות המרכזיות שהוזכרו לעיל – מגמת עלייה עד 1985 ומגמת ירידה שמתחיל ב-1998 עם ביטול הסיוע הכלכלי. עם זאת, ה'פיקים' בגרף מלמדים על חריגות נוספות שעשויות ללמד על אופי הסיוע ותפקידו ביחסי שתי המדינות.
כפי שניתן לראות בגרף היו ארבע חריגות מרכזיות בגובה הסיוע:
• בשנת 1979 הסכמי קמפ-דיויד תוספת של כ- 800 מיליון דולר
• שנת 1991 תוספת של 650 מיליון דולר לכיסוי נזקי "סופות במדבר" בעיראק.
• שנת 2000 תוספת של 1.2 מיליארד עבור מימוש הסכם וואי.
• שנת 2003 תוספת של 1 מיליארד להיערכות צבאית נוכח המלחמה בעיראק.
חריגות אלו בוצעו תמיד, כחלק ממשא ומתן מדיני, סביב מדיניות ישראל בשאלות מדיניות, בהן הייתה מעורבות אמריקאית חזקה.
ב.3 הסיוע והקמת הכור הגרעיני בישראל
טענה חשובה לשם הבנת מהות הסיוע, היא שראשיתו של הסיוע ב-1962 נועד להשהות את ישראל בפיתוח הגרעיני אותו החלה, על פי פרסומים זרים בשנה זו . בשנת 1978 כותב את הדברים מר עמוס רובין במזכר כלכלי אם כך הורתו ולידתו של הסיוע בבקשה אמריקאית מישראל ומתוך אינטרס אמריקאי מובהק .
כיצד עובר הסיוע
הסיוע נקבע ע"י הוועדה לסיוע חוץ של הקונגרס האמריקאי. לעובדה זו יש משמעויות רבות לגבי התהליכים הכרוכים באישור הסיוע ובגובה המענקים. התמיכה בישראל בקרב חברי הקונגרס היא רבה מאוד (מאז המאה ה-18) והעברת הסיוע הפך לעבודה המרכזית של השדולה היהודית – איפא"ק, בעלת השפעה נרחבת בקונגרס. תת-וועדת ההקצבות לסיוע חוץ, מסייעת לכ-75 מדינות, מתוכן, ישראל היא מקבלת הסיוע הגבוה ביותר (ר' גרף להלן עמ' 13).
ב.4 משמעות הסיוע לכלכלה הישראלית
לאורך השנים, בפרט בעת המשבר הכלכלי, נודע לסיוע האמריקאי משקל רב, עבור הכלכלה הישראלית. הסיוע כלל מענקים למטרות אזרחיות, הלוואות וערבויות.
בנוסף –
• כתוצאה מביטול פרויקט הלביא, נענתה ארה"ב לדרישת ישראל ע"י דוד עברי, להגדיר 24% מתקציב הסיוע לרכישה בישראל. השקעה זו היוותה בסוף שנות השמונים את התשתית לצמיחת תעשיית ההי-טק בישראל. ולפיתוח התעשייה הצבאית.
• הפרויקטים המשותפים (כמו פרויקט החץ) שהינם תוספת לסיוע הקבוע, מהווים גם הם כר פורה לטפוח אנשים מקצועיים במקצועות ההי-טק השונים והביאו לפיתוחה של תעשייה זו בישראל .
ישראל עמדה בכל החזרי ההלוואות בריבית מלאה. ההלוואות הופסקו כאמור לעיל בשנת 1985 והמענקים הכלכליים שנועדו לסייע לה גם במחיקת החובות בוטלו בהדרגה עד שנת 2007.
כיום עומד הסיוע הצבאי על 2.5 מיליארד דולר. על פי מזכר ההבנות (MOU) שנחתם באוגוסט 2008 הוא יגדל בכ-50 מיליון דולר בכל שנה עד שנת 2018. ערכו הריאלי של הסיוע הצבאי שנותר החל מ-2007 נשחק במהלך השנים ונוכח הצמיחה הכלכלית בישראל הוא מהווה כיום, כ-1.5% מהתמ"ג וכ-3% מהתקציב השנתי של ישראל.
על ההיבטים הכלכליים בהרחבה ר' להלן עמ' 11
ג. אינדיקאטורים לתופעות בלתי רצויות
ג.1 היבטים מדיניים
הצורך של ישראל כמדינה קטנה במעצמה כארה"ב הוא מובן וחיוני, מכאן שלא תמיד ניתן לפרש כניעה ישראלית לתכתיב אמריקאי, כפועל יוצא של הסיוע בלבד. הידידות הרשמית והמוצהרת מסייעת לישראל במערכת הבין לאומית, כתמרור אזהרה חשוב כלפי אויביה של ישראל, כפותח דלתות חשובות ברחבי העולם וכמגן חשוב כנגד ניסיונות הגינוי והחרם העולים לפרקים באו"ם ומנוטרלים ע"י הטלת ווטו אמריקאי במועצת הביטחון.
עם זאת, לאורך השנים, היו אינדיקציות ברורות לכך שהסיוע עצמו שימש כמנוף ללחץ מדיני ספציפי על ישראל. בכל האירועים שאמנה להלן, מדובר באינטרסים ביטחוניים ואסטרטגיים עבור ישראל שנפגעו או היו עלולים להיפגע בשל קבלת הדרישה האמריקאית. כמפורט להלן לחצים אלו מתחילים כבר בשנות ה-50 ולאורך כל השנים והממשלים:
א. אזהרה ברורה של מזכיר המדינה האמריקאי בממשל אייזנהאואר (ג'ון פוסטר דאלאס) ב- 1953 להפסקת הסיוע, בעקבות עבודות של ישראל במקורות הירדן, הביאו להפסקת העבודות .
ב. לחץ של ממשל אייזנהואר לנסיגה מסיני בתום מבצע קדש 1956-7 באזהרה לביטול הסיוע ומניעת תרומות אמריקאיות פרטיות לישראל
ג. לחץ של מזכיר המדינה בממשל ג'ונסון לבטל את מכירת הפנטומים , כדי להפסיק את בניית הכור הגרעיני ב-1968.
ד. לחץ של הנשיא פורד ב- 1975 על רוה"מ רבין להסכים לתנאי המו"מ עם מצרים:
"The US would not finance a state of deadlock that would damage it's interest"
ה. לחץ של קיסינג'ר לוויתורים בשנות ה-70 ורמיזה כי אי נכונות להגיע לפשרות יוביל לבעיות עם הסיוע צבאי .
ו. הסיוע היווה פקטור לא מבוטל במהלך המו"מ עם מצרים בקמפ-דיויד, תחת חסותו של ממשל קרטר. תוכ"ד קשיים במו"מ למימוש ההסכמים, ארה"ב הודיעה על השעיית המחויבות לאספקת נשק, במידה והמו"מ לא יתקדם . כמו-כן ההסכמים הביאו להגדלת הסיוע. ר' גרף הסיוע להלן עמ' 12.
ז. מניעת ערבויות של ממשל בוש להלוואות לקליטת עולי בריה"מ 1991-2 בשל מדיניות שמיר לגבי יש"ע .
ח. בשנת 1982 השעה ממשל רייגן העברת 4 מטוסי F-16 בעקבות תקיפת הכור העיראקי באוסיראק . מאוחר יותר הודיע מזכיר ההגנה כספר ווינברגר על השעיית 6 מטוסים נוספים והתנה את אספקתם בהתנהגות "נאותה" של ישראל בלבנון .
ט. המעורבות האמריקאית במו"מ המדיני מול הרשות הפלשתינית, הביאה להשפעה על הסיוע , לאורך השנים (ר' גרף לעיל עמ'..). אמירה אחרונה מייצגת בעניין הייתה של ג'ורג' מיטשל שליח הממשל למזה"ת בריאיון ל- PBS 1/2010 -
Q- "What tools the US had to prod the country back to peace talks ?"
A - "under American law, the United States can withhold support on loan guarantees to Israel"
ג.2 היבטים ביטחוניים
בצד היתרונות של אספקת נשק אמריקאי. הסיוע במתכונתו הנוכחית הביא למס' נזקים ביטחוניים כדלהלן:
• היתרון מול צבאות ערב - בהסכמי קמפ-דייויד סוכם כי מצרים תקבל סיוע ביחס של 2:3 לסיוע הישראלי. מצרים המהווה גם בעידן השלום הקר, פוטנציאל איום גדול על ישראל , הפכה את צבאה לצבא מערבי מודרני על כל המשתמע מכך – סיבה זו לבדה הביאה את הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ להציע להפסיק את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל .
• הדבר נכון גם לגבי סיוע למדינות אחרות ובכללן ירדן והרשות הפלשתינית.
• תלות באספקת נשק - הסיוע הוא חלק מתלות ביטחונית גוברת באספקת נשק מארה"ב ובפרט מטוסים, המהווים את היתרון האסטרטגי של ישראל במזה"ת. בטול ייצור מטוס הלביא בישראל, שנבע גם מלחץ אמריקאי הביא להגדלת התלות ולפגיעה בהרתעה האסטרטגית של ישראל.
• הגבלות על השימוש בנשק – ארה"ב אוסרת במקרים רבים על ישראל להתקין אמצעיים טכנולוגיים במטוסים המסופקים על ידה. כמו כן ארה"ב יכולה להפסיק אספקת נשק, עם השימוש בו אינו למטרות הגנה עצמית לטעמה .
ג.3 היבטים כלכליים
מאז המשבר הכלכלי באמצע שנות ה-80, הכלכלה הישראלית מתפתחת ומצליחה. הצטרפות ישראל למועדון המדינות ה-OECD, הינו עדות חשובה לצמיחה הכלכלית בישראל. ביחס לנתונים הכלכליים של ישראל, הסיוע האמריקאי הינו קטן גם בערך מוחלט וגם באחוזים.
אחוז הסיוע מתקציב ישראל 2010
אכן, הפסקת הסיוע הכלכלי בהדרגה בשנים 1998-2007 בסך של - 600 מיליון $ לא הביא לפגיעה במשק הישראלי, שהמשיך בצמיחה חיובית מאז ועד שהנים האחרונות וחרף המשבר הכלכלי העולמי.
התוצר המקומי הגולמי של ישראל ב-2010 הינו כ-800 מיליארד שקל ויכול להכיל פגיעה חלקית בהיקף הנוכחי של הסיוע.
הסיוע ביחס לתמ"ג הישראלי 2010
בנוסף, הסיוע עצמו מביא גם נזקים ישירים ועקיפים כדלהלן:
• הוצאות נוספות - הסיוע האמריקאי למדינות ערב (ר לעיל עמ' 10 ס' ג'2), מחייב את ישראל לשדרג באופן קבוע את מערכות הנשק שלה בהתאם.
• סגירת שווקים לתעשיית הביטחון הישראלית - ביטול מכירת הפאלקון לסין בשנת 2000 – תוצאה של לחץ ברוטאלי של האמריקאים - הביא כמובן להפסד מיידי של 800 מיליון דולר וחמור מכך, לסגירת השוק הסיני הצבאי בפני ישראל . לדברי צבי רפיח, ששימש ציר ישראל בקונגרס האמריקאי, לאחר אירוע הפאלקון, נחתם מזכר ובו התחייבות ישראלית לאישור אמריקאי, בכל הנוגע למכירות נשק ישראליות. מזכר זה לא פורסם .
כך קרה גם בשנת 2005 לגבי עסקה לשדרוג מטוסי קרב סיניים. ב-2006 ישראל ביטלה עסקה של 100 מיליון דולר עם ונצואלה על שדרוג F-16 שלה. וכך לגבי שווקים נוספים .
• כמו כן בטווח הארוך, הוא מקטין את הרווחים של תעשיית הביטחון הישראלית, עקב ההגבלות השונות והקיטון בייצור וממילא בייצוא . היצוא הביטחוני של ישראל עומד כיום על כ-15% מכלל היצוא הישראלי (לא כולל יהלומים), כ-4.4 מיליארד דולר ומעסיק כ-30,000 עובדים.
• פגיעה בתעשייה אחרת – עקב עודף דולרים, נרכש ציוד רב בארה"ב, למרות שהוא מיוצר בתעשיות טקסטיל ואחרות בישראל.
• הקיצוץ בתקציב השקלי והרחבת התקציב הדולרי של משהב"ט – גורם למעבר של חברות ישראליות לארה"ב, גם כדי שתוכלנה למכור למשהב"ט.
ג.4 היבטים תדמיתיים
הסיוע במתכונתו הנוכחית, הפך במהלך השנים לעול תדמיתי על ישראל. למרות שהוא נוסד על אינטרסים אמריקאים מובהקים, הוא קיבע בתודעת רבים את תלותה של ישראל בארה"ב, באופן מוגזם ומזיק, כדלהלן:
• תדמית ישראל בארה"ב – הסיוע, המקבל את אישור הקונגרס, מוגדר כ-"Forein Aid". ישראל מקבלת את הסיוע הגדול ביותר מבין 75 מדינות להן מעניקה ארה"ב סיוע במסגרת הוועדה לסיוע חוץ של הקונגרס . עובדה זו כבר מעוררת תמיהה בקרב חברים בקונגרס ובארה"ב בכלל, תופעה שעלולה להתגבר נוכח המשבר הכלכלי בארה"ב . מצבה הכלכלי המשופר של ישראל הופך את הגרף להלן לתמוה עד מגוחך . ישראל נמצאת יחד עם מקבלי צדקה מהעולם השלישי, כפי שניסח זאת ד"ר יוסי ביילין:
"If our economic situation is better than in many of your states,
how can we go on asking for your charity"
גרף השוואה – 25 (מתוך 75 ) מקבלות הסיוע מוועדת סיוע החוץ של הקונגרס
• תודעת החברה והמנהיגות בישראל – הסיוע מקבע בתודעת החברה והמנהיגות בישראל, תלות מוכרחת בארה"ב. תופעה זו, מקרינה על מקבלי ההחלטות בתחומים רבים, בכל סוגיה בה יש זיקה לארה"ב. כאמור לעיל, הסיוע אינו המרכיב היחיד של תודעת תלות זו, ובכל זאת הוא מוזכר ע"י מקבלי ההחלטות כגורם מרכזי ומכריע ומשפיע על התנהלותם, לעיתים בצורה לא מאוזנת . לכך, נודעת השפעה גם על החוסן הלאומי של ישראל, גורם חשוב בגיבוש והתהוות לאומית.
• המעמד הבין לאומי של ישראל – הסיוע מחליש את מעמדה של ישראל כמדינה ריבונית ומחזק את תדמיתה כגרורה של ארה"ב. למרות השינויים מרחיקי הלכת שהתרחשו במערכת הבינ"ל - תום עידן המלחמה הקרה, עליית האיסלאם, צמיחתו של האיחוד האירופי ומדינות המזרח – התמרון המדיני של ישראל, כגרורת ארה"ב, נותר מצומצם ולסיוע יש חלק בהקשר זה. במישור הדיפלומטי יש לתדמית ערך חיוני, הטומן בחובו גם הרתעה אסטרטגית והשפעה על התקשרויות כלכליות בעידן הגלובלי.
הערה כללית: על רקע המחיר התדמיתי שישראל משלמת, נכון לבחון שורה זו של תופעות בלתי רצויות, ביחס להשקעה האמריקאית עצמה:
א. עיראק, אפגניסטן ופקיסטן – עפ"י התקציב האמריקאי ב2010 הושקעו כ-75 מיליארד דולר באזורים אלו, לעומת הסיוע לישראל המהווה פחות מ-4% מהשקעה זו .
ב. נאט"ו – למרות סיומה הרשמי של המלחמה הקרה, ארה"ב משקיעה כ-22% מתקציב נאט"ו שכולל מדינות כמו דנמרק ואחרות.
ג. רובו של הסיוע הצבאי לישראל (כ-74%) חייב לשמש לרכש בשוק האמריקאי ומגדיל את הכנסות ארה"ב מהם. כמו כן נוכח המוניטין הישראלי, רכש ישראלי מסייע בקידום מכירת הנשק האמריקאי בעולם .
ד. הגדרת הבעיה
רובן ככולן של התופעות הבלתי רצויות שמניתי לעיל, הינן תוצאה של המתכונת הארכאית של הסיוע. ייתכן שבשנות ה-70 וה-80 היו למתכונת זו יתרונות רבים, אבל השינויים הכלכליים והמדיניים, מחייבים עדכון של מתכונת הסיוע.
הבעיה, היא איפוא, מתכונת ארכאית הכוללת את מנגנון אישור הסיוע, סוגי הסיוע והיקפו של הסיוע.
העובדה שלא נערכה חשיבה מחודשת ועדכון של מערכת הסיוע ומרכיביה, גרמה לכך שהסיוע הפך (הן מבחינת הנותן והן מבחינת המקבל): מנכס (ביטוי לערכים ואינטרסים משותפים) – > לנטל (צדקה הכרוכה בשעבוד מנטלי) -> ולעיתים נדמה גם לאתנן (ריצוי אינטרסים זרים, על חשבון האינטרס והמעמד הלאומי).
ה. חלופות
האינדיקאטורים השלילים המתוארים לעיל, הינם כאמור תוצאה של אי עדכון של הסיוע, למרות השינויים במערכת הבין לאומית ובישראל בארבעים השנים האחרונות.
התאמת הסיוע יכולה להיערך בכמה מגמות:
(א) מגמה לביטול הסיוע בכללותו, (ב) המרת הסיוע בשיתופי פעולה מגוונים (ג) שינויים מבניים בסיוע הקיים.
החלופות אותן בחנתי, כוללות מרכיבים שונים של מגמות אלו, במטרה לצמצם למינימום את התופעות הבלתי רצויות, הנגזרות ממתכונתו הנוכחית של הסיוע:
1. ביטול הדרגתי של הסיוע
2. בנית מערך חדש ('חבילה') של שיתוף פעולה וסיוע הדדי.
3. שינוים מבניים בסיוע הקיים.
ה.1 חלופה א' – בטול הדרגתי של הסיוע
חלופה זו מבקשת לבטל כליל את הסיוע הצבאי לישראל, בדומה לסיוע הכלכלי אזרחי שבוטל בהדרגה בשנים 1998-2007.
יישום החלופה
כאמור, הסיוע בגובה של 10-12 מיליארד שקל, מהווה 3% מתקציב המדינה וכ-25% מתקציב הביטחון (מבחינה ריאלית הוא הולך ונשחק). ביטול הסיוע כרוך בתכנית מדורגת רב שנתית של עשרים וחמש שנה, בהתאם להיערכות הכלכלית של ישראל. נתייחס למכלול ההיבטים הכרוכים ביישום של חלופה זו:
א. התקשרויות אחרות – בטול הדרגתי של הסיוע, אינו מתייחס לפרויקטים משותפים של מחקר, פיתוח וייצור כמו בפרויקט החץ ובפרויקטים אחרים, אלא אך ורק לסיוע הכספי המועבר למטרות צבאיות.
ב. המשך רכישה - התחייבות הדדית לרכישת הציוד הכבד והקריטי, שאין לו אלטרנטיבות טובות, מבחינת ישראל כמו: מטוסים, חלקי חילוף, מנועים לטנקים ודברים מסווגים נוספים, במשך תקופה זו – התחייבות כזו תפחית את הלחץ המופעל בעיקר ע"י יצרניות המטוסים בארה"ב לרפורמה זו. עלות מטוסים וציוד זה מוערך בלמעלה מחצי מיליארד דולר בשנה .
ג. כספי הסיוע המושקעים בישראל – כחלק מההתחייבות להמשך רכישה בתקופה האמורה, יש להסכים על השארת הרכישות מישראל בסכום קבוע שלא יפחת מחצי מיליארד דולר למשך 20 שנה ולא יחושב באופן יחסי מכלל הסיוע כמו היום (26%). זו בקשה הגיונית וראויה, נוכח ההתחייבות להמשך רכישה בהיקף דומה (ס' ב' כנ"ל) וביטול הסיוע בכללותו.
ד. ההדרגתיות – הסיוע יקוצץ בכ-100 מיליון דולר בכל שנה. על מנת לאפשר היערכות תקציבית, מבחינת מקורות תקציביים חלופיים בתקציב המדינה. בהקשר זה יש לציין שהיו בישראל בעבר קיצוצים בהיקף גדול יותר והגידול המתמשך בתמ"ג הישראלי יוצר טווח רחב יותר של קיצוצים.
ה. העברה לתעשייה בארץ - על פי הערכות כחצי מיליארד דולר נוספים מכספי הסיוע מושקעים ברכישת מוצרים המיוצרים או הניתנים לייצור בישראל - כך שלפחות בחמש השנים הראשונות, הקצוץ הריאלי יכול להיות פחות מ-50%, נוכח רכישת מוצרים אלו מהשוק הישראלי .
ו. התייעלות מערכת הביטחון – בכללותו הקיצוץ יבוא על חשבון כלל תקציב המדינה, עם זאת הוא יחייב התייעלות בתוך מערכת הביטחון , במערך הרכש, בטיפוח שווקים חדשים בעולם, ובסוגי הרכישות המתאפשרות במסגרת הסיוע הנוכחי. העובדה שיש 'כסף צבוע' לרכישה בארה"ב, יוצרת חוסר התייעלות הן במו"מ והן בסוג הרכש עצמו.
יתרונות חלופה א
מימוש חלופה זו תביא לכמה יתרונות בולטים:
1. מעמדה הבין-לאומי של ישראל יעלה מאוד, בקרב מדינות רבות. עצם ההכרזה של רוה"מ, על תכנית לביטול הסיוע, יסמל ויחזק את חוסנה הלאומי של ישראל ויזכה לתשואות בפורומים כלכליים ומדיניים.
2. התלות המדינית של ישראל בארה"ב תפחת משמעותית ולו מסיבות תדמיתיות, ותיווצר הסביבה הנכונה לטיפוח מערכת יחסים המבוססת על ערכים ואינטרסים משותפים.
3. במובנים מסוימים, הביטול המדורג, יביא לפיתוח תעשייה ישראלית והעצמה של התעשייה האווירית והצבאית בארץ. לכך תהיה תרומה ביטחונית וכלכלית לא מבוטלת .
חסרונות חלופה א
1. התנגדויות פנים-ישראליות – מהלך דרמטי כזה, המכריז על ביטול הסיוע, יזכה לביקורת קשה בתקשורת הישראלית ואצל מעצבי דעת הקהל בארץ. תודעת התלות שהשתרשה בקרב רבים בארץ, תביא לריאקציה חריפה, שעלולה אף להביא את הממשלה לחזור בה מהרפורמה. מתנגדים אלו ילבו מתנגדים נוספים ממערכת הביטחון, מחיל האוויר וממשרד האוצר, שיידרשו לעמוד ביישום הרפורמה.
2. התנגדויות חיצוניות – יש חשש סביר להתנגדות מבעלי מפעלים בארה"ב. למרות ההתחייבות להמשך רכישה מהמפעלים המרכזיים, כדלעיל ס' א'. יהיו ביטולים בהדרגה משאר המפעלים או חברות הדלק הסילוני.
3. תקציבית – חלופה זו מבוססת על יכולתה הכלכלית של ישראל בשנים הבאות להכיל סוג כזה של קיצוץ. זו כמובן לא מובטחת. בפרט נוכח האיומים הקיומיים בפניהם ישראל ניצבת, המחייבים הוצאות חריגות ועלולים להביא גם למשברים כלכליים. מכל הבחינות שהוזכרו לעיל, יהיה קשה יותר להחזיר לאחר תהליך של ביטול.
ה.2 חלופה ב' – יצירת חבילת סיוע חדשה – From Aid to Trade
חלופה זו מציעה יצירת חבילת סיוע חדשה, כחלק מהגדרה מחודשת של הסיוע במערך היחסים בין שתי המדינות. החבילה כוללת סיוע באספקת נשק וציוד צבאי ושת"פ אסטרטגיים. כדי לעגן את החלופה לטווח הארוך, יש ליזום סידרת תחיקות בקונגרס. תמיכת הרשות המבצעת תסייע לאישור התחיקות (במסגרת תקציב הפנטגון ומסגרות נוספות), אך אפשר לאשרן גם ללא תמיכה זאת.
החלופה כוללת שני חלקים:
(א) העברת הסיוע ביטחוני לסעיף שיתוף פעולה ארוך-טווח במסגרת תקציב הפנטגון
(ב) שיתופי פעולה אסטרטגיים ארוכי-טווח נוספים באמצעות תחיקות הקונגרס
סיוע בטחוני בפנטגון
(א) ביטול הסיוע בתת-הוועדה לסיוע החוץ והעברתו לתת-הוועדה לתקציב הפנטגון האמריקאי, בראשה עומד הסנטור אינוייה, הידיד האיתן ביותר של ישראל בקונגרס מאז ומתמיד, שהוא גם יו"ר וועדת ההקצבות, אשר לזכותו רשימה ארוכה של יוזמות פרו-ישראליות שחלקן אושרו למרות התנגדות הנשיא האמריקאי.
(ב) צמצום התיקצוב הישיר בהדרגתיות, ביחס ישר להמרת כספים אלו - שאינם מיועדים לרכישת נשק או ציוד חיוני המצוי בשוק האמריקאי - לתקציבי מחקר ופיתוח ו/או השקעות משותפות במודלים מגונים כגון:
1. קרנות משותפות למחקר ופיתוח, בעלות השפעה על תשתיות התעסוקה והיצוא בדומה ל- BARD, BIRD, BSF, בתחומי התעשייה הביטחונית והסמי-ביטחונית.
2. הרחבת פרויקטים מוגדרים כמו החץ, הלביא
3. הרחבת נגישות לטכנולוגיות, קרנות ומכרזים (פתיחתם לתעשיות ישראליות).
שיתופי פעולה אסטרטגיים
שת"פים אלו ירוכזו ע"י וועדת מומחים דו-לאומית – בפיקוח תת-וועדת ההקצבות לתקציב הפנטגון וועדת החוץ של הכנסת - שתפעל לזהוי שיתופי פעולה אפשריים בתחומים שונים. ממצאי וועדת המומחים יתורגמו לסידרת תחיקות בקונגרס ובכנסת. הוועדה המשותפת תפעל לפי תקדים וועדת המומחים שבדקה שיתופי פעולה מצומצמים יותר ב-1992.
פרוט והרחבה:
בדומה לחלופה א', הסיוע יקוצץ בהדרגתיות, אך לא יבוטל ויעמוד על כ-1 מיליארד דולר, מתוכם כ-25% רכישות בשוק הישראלי. סיוע זה ישמש לרכישת מטוסים, מנועי טנקים וחלקי חילוף בארה"ב, בסך של כ-750 מיליון דולר (75% מהסיוע).
יתרת הסיוע תומר בהדרגה למגוון שיתופי פעולה צבאיים וסמי-צבאיים, שייקבעו כתכניות רב שנתיות מחייבות, על בסיס עסקי ואסטרטגי משותף, באמצעות קרנות לפיתוח או כחלק מפרויקטים מוגדרים. על פי נתוני מפא"ת ישראל משקיעה כיום למעלה מ-3 מיליארד שקל במו"פ , השקעה משותפת עם ארה"ב, כשחלקה היחסי של ארה"ב הוא כמובן גדול יותר, 'יפנה' לפחות כ-2 מיליארד שקל בטוח המיידי, מעבר לפוטנציאל העסקי הגדול הגלום בשותפות זו.
השותפות תהיה בהקמת קרן מו"פ ביטחונית משותפת – הקרן תעבוד במודל של הקרנות הקימות בתחומים האחרים: BARD - בתחום החקלאי, BIRD בתחומי התעשיות האזרחיות ו- BSF – בכל תחומי המדע. קרנות אלו, הן תוצאה של השקעה משותפת של שתי המדינות (לדוגמא, BARD קיבלה 40 מיליון דולר מכל ממשלה ועוד כ-20 מיליון במשך השנים) הקרנות מעסיקות וועדה שבוחנת כל פרויקט משותף של חוקרים או חברות משתי המדינות, הבסיס להשקעה המשותפת הוא עסקי טהור . קרן BIRD מציגה מכירות של כ-8 מיליארד דולר של מוצרי חברות אמריקאיות וישראליות שנהנו מסיוע הקרן מאז הקמתה. החברות נדרשות לשלם לקרן תמלוגים במידה והפרויקט מצליח ומניב רווחים. העתקת מודל זה לתחום הביטחוני, עשוי להצליח עם התאמות נדרשות:
א. הקרן לא תהיה כפופה לחוקים האמריקאיים, אלא להסכמה מוקדמת בין המדינות בדבר היתרי המכירה למדינות אחרות והגבלות נוספות .
ב. הקרן תעבוד עם חברות ישראליות ממשלתיות ו/או עם חברות פרטיות בכפוף לתמלוגים גם מהרווחים
ג. נוכח העובדה, שמדובר בהמרה של הסיוע, ההשקעה הראשונית בקרן, תהיה השקעה ביחס של 1:3 בהדרגתיות. ההשקעה הראשונית תהיה בסך 1 מיליארד דולר סך הכל.
דוגמאות לשת"פ אסטרטגיים
מודל נמל חיפה - בשנת 1991 הוחלט בתחיקה בקונגרס על הרחבתו של נמל חיפה והתאמתו לכניסת ספינות של הצי השישי האמריקאי. נושאות המטוסים האמריקאיות שנוכחות בים התיכון, נדרשות לעגון לצרכים שונים. יוזמה זו של הרחבת הנמל החיפאי שעברה בקונגרס על אפו וחמתו של המשל ארה"ב, הביאה לשגשוג כלכלי בשל הפרויקט עצמו וכ-מיליון דולרים הכנסות באזור חיפה והצפון לכל יום עגינה – תיקונים ותחזוקה של הספינות, שירותים למלחי הצי, אימוני הנחתים והטייסים ועוד. זו דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה אסטרטגי, בו ארה"ב משקיעה כסף בישראל (בפיתוח הנמל) למען מטרותיה שלה, בצד רווחים רבים לישראל ולכלכלתה. נמל חיפה ממשיך להיות מועדף על הצי השישי מנמלי הים התיכון. מודל זה ניתן להחיל מידית גם על הנמל הדרומי של ישראל נמל אשדוד, כמו גם על פרויקטים אזרחיים אחרים, דוגמת תעשיית החלל.
תחום החלל - ישראל מהווה מעצמה בתחום החלל (בשלושת התחומים המרכזיים: בנית לווין, שיגור ותקשורת), בפיתוחים רבים ישראל מובילה אף על ארה"ב ומבחינה זו ייתכן ששת"פ עלול להיות לרעת ישראל , עם זאת ברור שהשקעה משותפת ויחסית, תאפשר לישראל שדרוג משמעותי של הפיתוחים בתחום ועשויה להניב תוצאות עסקיות מדהימות לשתי המדינות . מעבר לכך, ליכולות לוויניות יש משמעויות ביטחוניות רבות (בתחום הריגול, התקשוב, המכ"ם ועוד) והערך הביטחוני לשתי המדינות רב וברור.
שיתופי פעולה נוספים אפשריים:
(א) פיתוח מדעי: אנרגיות חלופיות, טכנולוגיות מים, חינוך ועוד
(ב) שדרוג נוסף של נמל חיפה לצרכי הצי ה-6 לפי תקדים 1992.
(ג) שדרוג דומה של נמל אשדוד
(ד) הגדלת מצבת מחסני נשק אמריקאי בישראל, לשימוש אמריקאי וישראלי בעת הצורך (Prepositioning).
(ה) שת"פ מקצועיים בתחום המודיעין, הלוחמה בטרור ועוד
יתרונות חלופה ב':
א. תדמית הסיוע כחלק ממערך היחסים והאינטרסים ולא כמתנה בודדת.
ב. שדרוג מערכת היחסים בין המדינות (שיתופי פעולה ברמות שונות החל בבתי הנבחרים)
ג. מיצוב הסיוע כאינטרס ביטחוני אמריקאי
ד. צמצום התלות המדינית בארה"ב.
ה. פתיחת התעשייה הישראלית לשווקים האמריקאים
ו. טיפוח התעשייה הישראלית
ז. מניעת בריחת מדענים מהארץ.
חסרונות חלופה ב':
א. פגיעה בתזרים התקציבי של ישראל
ב. שיתוף אמריקאים בטכנולוגיה ישראלית מתקדמת.
ה.ג חלופה ג' – שינויים מבניים בהליכי הסיוע הקיים
חלופה זו מותירה את הסיוע על כנו, בהיקף של כ-3 מיליארד דולר. עם זאת, היא חותרת למצב המגדיר אותו על ידי כל הגורמים הרלוונטיים, כאינטרס ביטחוני משותף לארה"ב ולישראל, כדלהלן:
1. העברת הסיוע לתקציב הביטחון האמריקאי המנוהל ע"י הפנטגון – למרות שהפנטגון נשלט ע"י הבית הלבן ועלול להיות פחות אוהד לישראל, הרי שמעבר זה יקבע את הסיוע – לטווח הארוך- כאינטרס ביטחוני אמריקאי בדומה להשקעה בנאט"ו או בדרום קוריאה.
2. שריון כספי הסיוע בתקציב הפנטגון ע"י הקונגרס.
3. השוואה לתנאי הסיוע של נאט"ו ו/או דרום קוריאה – ההשקעה בישראל זעומה ביחס להשקעה של ארה"ב בנאט"ו. השוואת התנאים כחלק מבחינה מחודשת של הברית הלא-פורמאלית עם ישראל, תגדיל משמעותית את הסיוע
4. יצירת מסורת של מפגשים רשמיים וקבועים של ראשי הצבא, לדיון והכרעות בנושאים אלו.
יתרונות חלופה ג':
א. תדמית הסיוע כאינטרס ביטחוני – במונחים אמריקאיים foreign aid פרושו זר שאינו יכול לעמוד בפני עצמו ונתמך על ידי המדינה. המושג בעצם הגדרתו, יוצר לישראל תדמית של נטל על החברה ומשלם המיסים האמריקאי. העברת הסיוע לפנטגון הופכת את הסיוע לחלק מהוצאות העבודה המשותפת בה כולם נוטלים חלק ( mutual interest, burden sharing,).
ב. אפשרות סבירה לקיצוץ סיוע החוץ למצרים ולמדינות ערביות אחרות.
ג. אין פגיעה תקציבית בישראל, להיפך הגדלת ההשקעה האמריקאית.
חסרונות חלופה ג':
א. התלות דה פקטו שיוצר הסיוע עלולה להישאר בעינה
ב. התנגדות בכירים בצבא האמריקאי מחשש שהדבר יפגע בתקציב צבא ארה"ב .
ג. הפנטגון מחויב כמובן לבית הלבן ולמחלקת המדינה ופחות ידידותי לישראל באופן מסורתי, דבר העלול להקשות על הסיוע וכל העניינים הכרוכים בו .
ד. דפוסי העבודה והקשרים שנבנו במשך שנים ע"י ישראל והשדולה היהודית אייפא"ק בקונגרס ובוועדה לסיוע חוץ, ירדו לטמיון.
ו. השוואת חלופות
ישימות פוליטית-ציבורית ישימות תקציבית מורכבות לביצוע אפקטיביות כוללת (צמצום תלות מדינית ונזקים ביטחוניים, כלכליים ותדמיתיים)
א' – בטול הסיוע נמוכה נמוכה מורכבת בינונית
ב' – חבילת סיוע חדשה בינונית-גבוהה בינונית מורכבת גבוהה
ג' – שינויים מבניים בלבד גבוהה גבוהה פשוטה בינונית
החלופה המועדפת
השוואה בין החלופות, מעלה את עדיפותה של חלופה ב'. למרות מורכבותה הכוללת את הצורך בשינויים חקיקתיים ואחרים בארה"ב ויצירת מבנים חדשים של שיתופי פעולה, הרי שיעילותה היא הגבוהה ביותר, דווקא בגלל שהיא משמרת את הליבה החיונית של הסיוע הכוללת את המטוסים וציוד קריטי אחר, בצד יצירת אפיקים חדשים של שיתופי פעולה, המעמידים את הסיוע כחלק קטן מתפיסה אסטרטגית כוללת של שתי המדינות, בדבר נחיצות שיתוף הפעולה ביניהן. שיתוף פעולה זה גם יניב פרות כלכליים משמעותיים בטווח הבינוני והארוך.
במציאות הישראלית, יש חשיבות יתר לכך שחלופה זו תעורר פחות אנטגוניזם מחלופה א', שמבחינה זו נמצאת על גבול אי-הישימות.
ז . סיכום
שאלת הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל, הינה מטבעה שאלה רב-תחומית הנוגעת לדיפלומטיה, כלכלה, פוליטיקה וביטחון. קשה מאוד להפריד משתנה זה ממכלול הנתונים ההיסטוריים והעכשוויים שבין שתי המדינות. עם זאת, כפי שנייר זה מבטא, יש לסיוע עצמו משקל לא מבוטל בתדמית של ישראל בעיני הממשל והחברה האמריקאית ובמעמדה הבינ"ל.
לפני כעשרה ימים, לקראת סיום המחקר והכתיבה ולקראת הבחירות לבתי הנבחרים בארה"ב, הודיע חבר הקונגרס הרפובליקני אריק קנטור על כוונתו להעלות הצעה להעברת כספי הסיוע לישראל לתקציב הפנטגון ובכך למנוע את סיוע החוץ של ארה"ב גם ממדינות אחרות במזרח התיכון. הצעתו זו עוררה פולמוס בקרב תומכי ישראל בארה"ב, המלמד כי לנושא זה יש משקל רב אצל קובעי המדיניות גם בארה"ב.
שני חידושים מספק נייר מדיניות זה:
הראשון - בחינה מחודשת של מכלול ההיבטים הכרוכים בסיוע. למרות מרכזיותו, הוא לא נבחן מחדש לאורך השנים וזו גם הסיבה המרכזית לתופעות הבלתי רצויות אותם סקרנו. עובדה זו עצמה נגזרת ממעמדו המיתולוגי, שנבנה בחוסר דיוק במשך כל התקופות והממשלים.
החידוש השני – הוא החלופה השנייה והמועדפת, החותרת לשדרוג היחסים עם ארה"ב, יחד עם צמצום התלות. באופן שעשוי להישמע לאוזן הישראלית פרדוקסאלי, דווקא צמצום הסיוע הישיר למינימום ההכרחי, כחלק ממסגרת חדשה של שיתופי פעולה (כפי שתואר לעיל בחלופה ב'), יביא להערכה רבה בקרב הציבור משלם המיסים האמריקאי ובעולם בכלל, להעצמת התמיכה בישראל בקרב המחוקקים בוושינגטון, להגברת התמיכה בסידרה ארוכה של יוזמות יצרניות ולהידוק ולהרחבת שיתופי הפעולה בין ישראל לבין ארה"ב. רפורמה כזו, תחזק מאוד את חוסנה הלאומי של ישראל כלפי פנים ואת כח ההרתעה האסטרטגית שלה כלפי הקרובים והרחוקים.
העובדה שכיום מכהנת בישראל ממשלה בראשותו של בנימין נתניהו, שהיה לו את האומץ והתבונה, להודיע ב-1996 על ביטול הדרגתי של הסיוע האזרחי, מעוררת תקווה שקובעי המדיניות בארץ, יבחנו את הנושא מחדש וישנו את המגמה הנוכחית של הגברת התלות הביטחונית והמדינית במגמה מאוזנת וטובה יותר שעשויה גם לשדרג את תשתיות התעסוקה, היצור, היצוא והמו"פ בישראל ובארה"ב, במקביל לשדרוג תדמיתה האסטרטגית של המדינה.
ביבליוגרפיה
ספרים
The United States and Israel , The Limits of the Special relationship, Abraham Ben Zvi, Columbia Univ. Press, New York , 1993
Ben Zvi Alliance Politics and the limits of Influence, April 1984, JCSS Paper 25
Power and Principle – Zbigniew Brzezinski – Great Britain, Weidenfeld and Nicholson, 1983,
Decade of Decisions, William Quandt, University of California Press, California, 1977
Moshe Dayan – Story of my life, 1976 , Steinmatzky's Agency Ltd, Jerusalem Tel Aviv
Aryeh Stav – The Israeli Death Wish, מודן הוצאה לאורת 1998 ,ישראל
Contemporary Israel, Edited by Robert O. Freedman, Israel and the United States 253-298, 2009 Westview press, America
David Rodman, Arms Transfers to Israel, 2005, Sussex Academy Press
CaVEAT, Alexander M. haig ,Weidenfeld and Nicholson, London 1984
Tinderbox, Stephen Zunes, 2003, Common Courage Press, Monroe, ME
Fallen Pillars, Donald Neff, Institute for Palestine Studies 1995
אתרי אינטרנט
J. Sharp, “US Foreign Aid to Israel”, CRS Report for Congress RL33222, September 16, 2010 , http://www.fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf
Mitchell Bard, "US-Israel Relations: A Special Alliance", Jewish Virtual Library, October ,2010, http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/US-Israel/special.html
שלמי תודה
לידידי גדעון ישראל על עזרתו הפורייה למחקר זה .
למר יורם אטינגר, שתרם מניסיונו הרב בניתוח הנתונים והמגמות במע' היחסים בין המדינות. למרואיינים: פרופ' משה ארנס, דוד עברי, דן הלפרין, צבי רפיח, מרטין אנגיל, אברהם בן שושן, פרופ' השר דני הרשקוביץ, איתן יודלוביץ, עמוס רובין, מנדי מרון, שאול גל, עמוס ירון, דן חלוץ, עדו חלוץ, יאיר רוטשטיין.
נספחים
נספח מס' 1 – טבלת הסיוע האמריקאי לישראל