כניסה סטודנטים / בוגרים
רק תגובה ישראלית לא מידתית יכולה לשבור את מעגל ההפסד שבו אנו משקיעים אינסוף משאבים ומשיגים הרתעה אפסית. אפשר לדרוש זאת מנתניהו
התנאי המהותי והיחיד שסיפק לעסקה ההיא צידוק קלוש היה החלטה חד משמעית להשתוללות לא פרופורציונית בכל ניסיון חטיפה נוסף; אחרת העסקה הזו מוציאה אחד לחופשי ומכניסה את כולנו, אבל ממש את כולנו, לשבי.
בפועל מסתבר, לפי דברי ראש הממשלה, שהחטיפה הזו היא הניסיון ה-45 (!). קודמותיה סוכלו בשקט. לא שמענו שסוכלו מתכנניהם, שנהרסו בתיהם, שגורשו משפחותיהם, סיכול שקט. כמו החיפוש הנוכחי, חיפוש שקט. בלי לפגוע במרקם החיים או להפריע לחברה האזרחית.
אם לא תשתנה המגמה – צריך כבר לדאוג לבאים בתור. המשוואה בין הקלות הבלתי נסבלת של חוליה לעשות מעשה כזה, אל מול אלפי החיילים והמיליונים שצה"ל משקיע בחיפושים, מקדמת גם היא את החטיפה הבאה, כמו ייצור קסאם במסגרייה בבית חנון מול מערכת החץ המשוכללת. הרי אנחנו יורים רק בטיל ורק בזמן מעופו. מה שאנו עושים הוא מעט הרתעה בהרבה משאבים, בדיוק הפוך מהחמאס, שמשיג הרבה הרתעה במעט משאבים.
בדיוק בגלל המשוואה הזו, לא פוגעים כיום בחמאס עזה. לא זו הדרך.
אם אזלו העותקים בבית ראש הממשלה, צריך לקנות לו ולהקריא מחדש את ספרו של נתניהו "הטרור - איך המערב ינצח", ולהוביל שינוי מגמה כולל: הריסת בתים סיטונית של כל ראשי החמאס ביו"ש ובעזה, סגר מוחלט ביום ובלילה עד השבת הבנים, גרוש המוני שלהם ושל משפחותיהם לסיני, סיכול ממוקד של בכירי החמאס בעזה, הפסקת אספקה של דלק, חשמל וכסף, חילוט כספים של חשבונות בנק, מיקום מחדש של הגדר הצפונית של עזה בכמה עשרות
קילומטרים, בנייה יהודית מאסיבית באזורים אסטרטגיים.
מה שמכונה תגובה לא מידתית, אבל מאוד מידתית בסיטואציה הזו.
הדברים אינם חדשים, אבל מחייבים החלטה אמיצה לפגוע במקומות הכואבים באמת ולשנות את המשוואה האזורית הנוכחית, כך שרעיון החטיפה ירד מסדר היום של כל מחבל פוטנציאלי בשכונה.
זה התפקיד של כולנו, רגע לפני שאנחנו שוקעים בשגרה שתהפוך לשגרת חטיפות. לצאת לרחובות, להצטרף לדרישה להפעיל אמצעים נוספים, שהשמיעה בעדינות אמא של גיל-עד ביום שישי. זו צריכה לסמל שינוי כיוון מצד המשפחות, בשביל זה לא צריך להרחיק לז'נבה אלא לדרוש את זה מהממשלה ומכל אזרח של חברה מוסרית חפצת חיים כמו שלנו.