יש סוג של שקרים, שאפילו ההפך שלהם אינו אמת - זו ההגדרה הכי קרובה לנאומו של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, ואולי גם היא לא מספקת. לא יכולה להיות תמונת עולם הפוכה יותר מזו שתיאר בנאומו ערב יום השואה, תמונה שיש בה עיוות כפול הן בהבנת השואה והן בהיכרות עם החברה הישראלית. בתמונת עולמו של יאיר גולן, השואה היא תופעה של שנאת זרים. בקרבנו, כפי שאמר, הוא מוצא תופעות דומות.

השואה לא הייתה שנאת זרים ואף לא שנאת יהודים קלאסית. היא התרסקות של כל מה שחשבנו על האדם המודרני, התבוני וההומני. תלמידיהם של פרידריך שילר, עמנואל קאנט ויוהן וולפגנג פון-גתה, חניכי עידן הנאורות בגרמניה ובכל רחבי העולם, אלו שדיברו על "האדם" ורוממוהו, יכולים היו להפשיט אותו, לערוך בו ניסויי מנגלה ולבסוף לשרוף אותו ולהופכו לסבונים. 

"מהפכה כבירה במושגי המוסר ובתפיסתו הרוחנית של האדם", כפי שהגדיר זאת אדולף היטלר בשיחותיו עם הרמן ראושנינג כבר בתחילת שנות השלושים. לא הייתה זו ברבריות של אספסוף, גם לא האנטישמיות הקלאסית, ובוודאי שלא שנאת זרים גרידא, כדברי אלוף גולן.

החברה הישראלית היא לא רק ההפך הגמור מזה - היא בשורה גדולה לאנושות כולה, דווקא בעקבות המלחמה ההיא. מדינת ישראל, שקמה מאפר אותה שואה ומימשה תקווה בת שנות אלפיים, דוחה את הייאוש העמוק מהחיים ומהאדם וגם מציבה לו חלופה: אדם בעל רוח ובשר, כוח צבאי המונע מצדק ומוסר, לאומיות שאינה מבטלת את היחיד, משטר דמוקרטי עם זהות לאומית ומסורת איתנה, כלכלה חופשית בחברה סולידרית ואחראית, טכנולוגיה מתקדמת המכוונת לתיקון עולם – בכל אלה מעמידה החברה הישראלית מודל ייחודי של הומניזם בצלם א-לוהים.
זו לא משאלת לב ולא חזון עתידי - זוהי ישראל של שנת 2016, דוגמה יחידאית על הגלובוס לניצחון האדם שכשל במלחמה הארורה.

כאזהרה מדבריו של קרל מרקס - "ההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם ראשונה כטרגדיה ופעם שנייה כפארסה" - היה נכון שסגן הרמטכ"ל ילמד אותה לאשורה, מכיוון שהאתגר המרכזי שלו כיום הוא לעמוד מול אידיאולוגיה ישנה-חדשה, המבקשת – הפעם בשם א-לוהים – להכניע את האדם, להחריב את העולם ובמסגרת זו גם לחסל את התקווה שלו: מדינת ישראל.

פרסום בעיתון מקור ראשון ואתר NEG - בתאריך 09-05-2016