עמית הלוי, חבר הועדה

הבעיה המרכזית לטעמי טרם כניסת החוק לתוקף, הייתה אי הוודאות בשוק הוצאת הספרים בישראל. מקורה של אי וודאות זו בתלות כמעט מוחלטת בדואופול הקמעונאי. כמו בכשלי שוק של מונופולים אחרים, המצב מנע הגעה לשיווי משקל נכון בין ביקוש להיצע לגבי הסופרים וההוצאות לאור.

להבנתי, המשך מצב זה יכול היה להוביל לתופעות שונות כמו: צמצום ההוצאות לאור או מיזוגן, גידול בהוצאה עצמית, גידול במכירות דרך האינטרנט, גידול במכירת ספרים אלקטרוניים, הקמת רשת חנויות ספרים שלישית בבעלות הו"ל ועוד

  • העדויות הרבות שהגיעו בכתב ובעל פה לוועדה, הבהירו היטיב את הבעייתיות שהיתה בשוק במצב הדואופולי ואת הצורך בדיון ציבורי מעמיק בנושא.
  • לגבי הבעלות האנכית – ללא ספק חלק מהמצב הבעייתי בשוק, עם זאת היא איננה חלק מהחוק. אני מצטרף לחברים שבקשו להמליץ לשרה לבחון את הנושא הזה מחדש ולהעלותו על שולחן הממשלה והכנסת.
  • החוק ביקש להשפיע בשלש נקודות מרכזיות – אכיפה של ייצוג מגוון בחנויות הספרים, הגדרת תמלוגי הסופרים כאחוז קבוע מהמחיר ותקופת הגנה על המחיר הקטלוגי אותו תקבע ההוצאה לאור.
  • הצלחת החוק ליצור שינוי דרך שני סעיפים אחרונים אלו, צריכה להיבחן בעיקר דרך הנתונים שהוצגו לוועדה וכאן לטעמי נמצא ליבו של הדיון, כמו גם ליבה של האחריות הציבורית שלנו כוועדה מייעצת בנושא חשוב זה לשרת התרבות:
  • א.      נתונים על המגמות טרם החקיקה – לא הוצגו נתונים אמפיריים מובהקים לגבי שוק המו"לים (המורכב ברובו מעשרה עד עשרים מו"לים גדולים). כפי שציינתי לעיל, המצב הבעייתי יכול היה להתפתח לכיוונים שונים, אך אינני בטוח שדווקא לקריסת שוק הספרים, כפי שנטען על ידי מצדדיו. (גם אם היו נפגעים המו"לים, לא מן הנמנע שהסופרים היו מוצאים דרכים אחרות להוציא את ספריהם לשוק הקוראים)

ב.      מחירי הספרים – מחיר ספר ממוצע לפני החוק עמד על 44 שקלים. לאחר החוק הוא עלה ל-51 שקלים בלבד. כך שלא מדובר על מחירי רצפה לפני החוק, וגם לאחריו לא נרשמה עלייה מאוד דרמטית למחירי הספרים.

ג.       שיעור ההנחות – לא הצטמצם ביחס לתקופה טרם החוק ועדיין עומד על 50-60 אחוז ובמקרים בהם יש מנגנון הפצה הוא מגיע אף ל- 70%. כלומר הלחץ הדואופולי נמשך דרך מרווח ההנחות אותו הם כופים.

ד.      שעור נתח השוק של הרשתות – בשנת 2013 עמד על 63% ובשנים 2014 ו-2015 עמד על 61% - שינוי מזערי שלא יכול ללמד על שינוי מגמה. לא הוצגו נתונים מובהקים על גידול בחנויות הפרטיות.

ה.     ירידה במכירת ספרים – פיחות של 12% בכמות כלל הספרים שנמכרו. זהו לא אחוז קטן, אם כי כפי שאמרה עדנה זוהי ירידה סבירה שהייתה צפויה ועשויה להתאזן במהלך השנים.

ו.        ירידה במכירת ספרים חדשים – בשנת 2014 מדובר ב-15% של מכירות ספרים חדשים במקום 33% בשנת 2013. בגלל ההטיה של חודש ינואר 2014 שלא נספר (החוק התחיל בפברואר) ובגלל העובדה שהו"ל מיהרו להוציא בינואר ספרים רבים לפני כניסת החוק לתוקף, אני מניח שהאחוז היותר קרוב לאמת הינו 20% כמו זה שהיה בשנת 2015 (שמסיבות נוספות כמו צוק איתן ופשיטת הרגל של סטימצקי, זו שנה יותר מהימנה). בהתחשב בעובדה שיש לצרף את הירידה הזו לירידה האבסולוטית של 12% בכלל שוק הספרים, הרי שמדובר בירידה בפועל של כ-50% בספרים החדשים.

זהו בעיני נתון מדאיג, כיוון שזה אחוז גבוה המעיד על שינוי, שעלול לפגוע בשוק הספרים, לא פחות בעיני מהמצב הדואופולי הבעייתי. שוק הספרים חייב לעודד יצירה וכניסה של כוחות חדשים לכתיבה של יצירות טובות ורלוונטיות. ירידה דרסטית כזו היא תמרור אזהרה לחסם שככל הנראה נוצר כתוצאה מהחוק.

ז.       עלייה במכירת ספרים שיצאו מתקופת ההגנה – ברור מהנתונים שהוצגו שהיתה עליה בתום התקופה, משמע לא נס לחם של הספרים שהוצאו 18 חודש קודם לכן, אם כי לא שוכנעתי שעלייה ניכרת זו מאזנת את הירידה בתקופת ההקפאה, בפרט נוכח הפרסומים המלווים הוצאה של ספר לאור. (בפרט אם מדובר בספר הנושק בשיח אקטואלי או בספר מתורגם שיצא שמעו במקומות אחרים בעולם)

ח.     תמלוגי הסופרים – אינני מפרט כיוון שברור שהם נגזרת של רווחי ההוצאה לאור הנדונה לעיל וההגנה על הסופרים מפני ההוצאות לאור התבררה כשולית אם בכלל היתה כזו. הירידה בתמלוגים ב 2014 והעלייה כפי שהציג דני ב 2015, לא מספקים לטעמי נתון כולל מכריע.

ט.      ספרי ילדים וספרי בכורים – כפי שפרט אורי לגבי שני אלו, נדמה לי שהחוק היווה באופן מיוחד חסם בהתפתחות שוק ספרים זה.

י.        פרופיל הסופרים - לאחר קריאת חוו"ד של חברי לוועדה בהם צוין תמיכת סופרים ומו"לים רבים בחוק, עברתי שוב על רשימת עשרות הסופרים שפרסמו תמיכתם בחוק, במכתבם לשרה לשעבר לבנת. קל להבחין כי השדרה המרכזית היא של סופרים מבוגרים ומבוססים, שככל הנראה לא נפגעו מהחוק (עקב הספרים הישנים ועקב ההכרה הציבורית להם הם זוכים). לעומתם, הקושי המרכזי כאמור לעיל  הוא של סופרים צעירים ובוודאי סופרי ביכורים.

בחינת מכלול השיקולים והנתונים אלו הביאו אותי באופן אישי למסקנה, כי החוק במתכונתו זו, אינו מביא את המזור הדרוש לבעייתיות שנוצרה במבנה השוק הנוכחי, או בניסוח מדויק יותר, לא הוכח כי החוק יצר שינויי מגמה חיובי ברור, זאת בצד תופעות בלתי רצויות שהוא מביא עמו.

עוד שתי התייחסויות עקרוניות

אינני מזדהה עם הטענה שעלתה מכמה דוברים, שיש להציב כמטרה מחיר גבוה עבור ספר וזאת על מנת לא לאפשר ל'ספרות זולה', לדבריהם, להיכנס ב'קהל הספרים הכשרים'. אני מוצא בכך פטרונות תרבותית וחברתית על הציבור הישראלי. נדמה לי ש'עם הספר' עדיין אנין טעם, גם אם טעמו לא תמיד זהה לטעמה של קבוצה כזו או אחרת.

שנית, האינדיבידואל שאני רואה ערך מהותי בחרותו, הוא יצור חברתי הרואה עצמו גם כחלק מהכלל ומחויב בסולידריות כלפיו וכלפי היחידים האחרים שהם חלק ממנו. לכן באופן עקרוני אני רואה בחיוב התערבות ממשלתית למען האינטרס הציבורי, גם אם היא לא עולה בקנה אחד עם השיקול הכספי הצר של המחיר לצרכן או עם השמירה על מנגנון השוק החופשי בכל מחיר. בנדון דנן – ההתערבות הממשלתית העלתה במעט את המחיר לצרכן, אך נועדה לחיזוק היצירה הספרותית ודווקא ליצירת מרחב של יזמות ותחרות חופשית בין הסופרים והמו"לים.

המלצתי

כאמור, לא הוברר לי שההתערבות במקרה זה מביאה את התועלת המצופה, ולכן אני מבקש להמליץ לשרה רגב, כי במידה ולא יהיה שינוי דרמטי בנתוני מכירות הספרים בתקופה שעד פקיעת החוק בפברואר 2017, לא להאריכו בשנה נוספת. נתוני שנת 2016 יספקו תמונה רחבה יותר, בעיקר לגבי ספרים שסיימו את תקופת ההגנה. במידה ולא יהיו שינויים משמעותיים, אני סבור שאין להאריך את החוק ויש לאמץ חלופות אחרות לקידום היצירה הספרותית.

להלן מס' חלופות עם שתי תכליות עיקריות:

  • להתגבר באופן ישיר על המבנה הדואופולי
  • לעודד ולקדם יצירה ספרותית ובכך לאזן את ההשפעות השליליות של המבנה הנוכחי

א.      עידוד מכירה של מו"לים דרך האינטרנט

ב.      עידוד מכירת ספרים אלקטרוניים

ג.       עידוד קריאה של ספרי מופת בקרב הנוער

ד.      עידוד קריאה לסטודנטים

ה.     עידוד מו"לים ו/או סופרים לגבי ספרי ביכורים שהגיעו למס' עותקים מסוים.

אלו כמובן כותרות בלבד, וחלק מהמלצתי לשרה הוא מינוי צוות מקצועי לבחון את הדרכים השונות למימוש מטרות אלו.

אני רוצה להודות לחברי הוועדה, למנכ"ל המשרד העומד בראשה ולאורי רכז הוועדה המסור והיסודי. אני מבקש לציין במיוחד את דני טל עובד מדינה מסור ומשקיע שהשקיע מאמצים אישיים רבים ליישום החוק כפי שהטיל עליו המחוקק ועובר כעובד ציבור חוויות מאתגרות ולא פשוטות. בנוסף, למדתי רבות מעצמת המחויבות של עדנה למשימה שהוטלה עלינו ומרמת הדייקנות וההשקעה בכל נושא דיון, מעורר השראה ומהיכרותי האישית לא נפוץ מאוד  במחוזותינו הציבוריים.

תגובות

אין תגובות

הוסיפו תגובה