אולי עוד לא שמעתם עליהן, אבל העמותות "ירוק עכשיו" ו"קואליציית נשים למען הירוק" הצליחו לשנות את עתידכם ועתיד ילדכם. עמותות אלו, הממומנות במאות אלפי שקלים על ידי ממשלת בריטניה, הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את פיתוח המאגרים לוויתן ותמר. לטענתן, פיתוח המאגרים יפגע משמעותית באיכות האוויר שנושמים תושבי מישור החוף ובכך המדינה למעשה פוגעת בבריאות ובביטחון של 80% מתושביה מבלי לתת על כך את הדעת. בית המשפט העליון קיבל את עתירתם והורה למדינה לחדול מפיתוח המאגרים עד שימצא פיתרון מניח את הדעת לבעיית זיהום האוויר. בכך למעשה נסתם הגולל על רווחים של עשרות מיליארדי שקלים שהיו יכולים לשפר את רווחתם של תושבי מדינת ישראל. דרך אגב, כתוצאה מעצירת פיתוח המאגרים נהנית בריטניה (תזכורת- מממנת העמותות שנזכרו לעיל), המחזיקה במספר גדול של מאגרי גז באוקיינוס האטלנטי, מעליית מחירי הגז הטבעי ומפריחה בעסקי הגז שלה.
נשמע לכם מופרך? בצדק, כיוון שכל זה מעולם לא התרחש. בעצם, כמעט שלא התרחש...
ממשלת בריטניה אולי לא מתערבת בענייני הפקת הגז הטבעי של ישראל, אבל היא בהחלט מתערבת בנושא משמעותי וקיומי הרבה יותר- בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ממשלת הוד מלכותה משקיעה מיליוני לירות סטרלינג בארגונים בעלי זהות פוליטית ברורה ומובהקת, ששמו להם למטרה לגרום לישראל לסגת משטחי יהודה ושומרון (ועוד כהנה וכהנה מטרות בעלי מאפיינים שמאליים מובהקים). כך לדוגמא זכו לתרומה ארגונים כמו: "במקום", "האגודה לזכויות האזרח", "מוסאוא", "שוברים שתיקה", "שלום עכשיו" ועוד ועוד.
לא רק הוד מעלתה מרשה לעצמה לבחוש בקדירה הישראלית. גם ממשלת נורווגיה, אירלנד, שוויץ, ודנמרק מגלות רוחב לב ויד בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית. למעשה, רוב ממשלות מערב אירופה שותפות לחגיגה, וכמובן שמקומה של ארה"ב איננו נפקד.
זוהי תופעה חסרת תקדים בהיקפה וברמת הבוטות שלה. כמובן שבין מדינות דמוקרטיות ישנם חילוקי דעות, וכמובן שיש להם את הרשות ואת האחריות לנסות להשפיע זו על זו בכל הכלים הדיפלומטיים העומדים לרשותם. אך אופן ההשפעה על הפוליטיקה הישראלית שאימצו לעצמן אותן מדינות זרות איננו מקובל ואיננו קביל בין מדינות דמוקרטיות.
בארצות-הברית מחויבת כל עמותה שמקבלת מימון מממשלה זרה להירשם כ"סוכן זר" ולהציג בכל עת שתידרש לכך את פרטי התורמים לה. בצרפת נחקק חוק המטיל עונש מאסר וקנס גבוה על ארגונים המנהלים קשרים עם ממשלות זרות "הפוגעות באינטרסים בסיסיים של האומה". סביר להניח שלו היו נתקלות שאר מדינות אירופה באלפית מן ההתערבות הזרה שיש בישראל היו ממהרות גם הם לחוקק חוקים על מנת לעצור את התופעה.
אז מה ניתן לעשות בישראל על מנת למנוע את ההתערבות הבוטה הזו? ראשית, נעשה בשנת 2011 צעד חשוב ביותר במסגרת חקיקת "חוק מימון העמותות", שהכריח את העמותות לפרסם בכל שנה את רשימת התורמים להם ואת סכומי התרומה. השקיפות בהחלט מביאה תועלת ומאפשרת לדעת את מימדי התופעה וחומרתה, אך מובן מאליו כי נדרש יותר מכך על מנת להביא לסיומה. לאחרונה נעשה ניסיון להביא לצמצום התופעה בעזרת "חוק העמותות", שקרא להטיל מס של 45% על תרומות לעמותות שקוראות לחרם על ישראל. יש בחוק זה מימד בעייתי, כיוון שאם יש דבר מה פסול ופלילי בתרומות אלו הרי שיש לעוצרם לחלוטין, ואם אין בהם פגם הרי שאין מקום להפלות בגובה המס בין עמותות שונות.
נראה כי הפיתרון איננו טמון בחקיקה כי אם בדיפלומטיה. לישראל יש את הזכות והכוח לפעול במישור הבינלאומי בכדי להוכיח ולנזוף במדינות הפועלות בניגוד לכללי המשחק הדיפלומטיים ותורמות לערעורה של הדמוקרטיה הישראלית. לאחרונה נכחתי בשני כנסים בהם היה נוכח שגריר האיחוד האירופי הטרי, לארס פאבורג-אנדרסן, והשאלה בדבר מימון העמותות על-ידי האיחוד וממשלות אירופיות הועלתה בפניו בשניהם. ניתן היה לראות את המבוכה בפניו ואת חוסר היכולת לתרץ מעשה שכזה באופן תשובתו. עלינו להעלות את הנושא הזה שוב ושוב בפני הממשלות התורמות עד שלא יהיה להן יותר נוח בכיסאות העור במליאה בבריסל. במידת הצורך גם איום או שניים לא יכולים להזיק. בטוח שישנם עמותות בדלניות בקטלוניה שבספרד או בלומברדיה שבאיטליה שהיו שמחות לקבל תרומה נאה מממשלת ישראל.
