כניסה סטודנטים / בוגרים
צה"ל מקפיד לשמור על עליונות טכנולוגית אל מול היריבים בשכונה. אבל האם הטכנולוגיה תציל אותנו?
מטרופולין גוש דן 2024. מדינת ישראל ממשיכה להישיר מבט אל הטרור האסלאמי הפונדמנטליסטי ולנצח. רמות השנאה לישראל וליהודים ממשיכות להיות גבוהות כשהיו. אמנם, מתונים תמיד ישנם, אבל לצערה של מדינת ישראל הם מעולם לא קבעו וגם הפעם לא קובעים את הטון. כך או כך, בועת הפחמן של ישראל אינה מוטרדת מכל זה. אמנם הפלסטינים התחכמו פעם ופעמיים ואילצו את ישראל לשפר את המערכת אבל כיום ישראל מוגנת לחלוטין. מטרופולין גוש דן משתרע מבאר-שבע בואך קרית גת דרך אשדוד, עבור בכל מישור החוף והשפלה עד חיפה. שם גרו 85% מאזרחי ישראל והיום גרים שם כל מאה האחוזים. כל מי שגר מעבר למטרופולין עזב מרצונו מאז 2017 או אולץ להתפנות החל משנת 2021. אבל היתה סיבה טובה לכך. מחוץ לבועה צה"ל לא יכול היה לספק הגנה. תקיפות בלתי פוסקות מעל האדמה, באמצעות מזל"טים ורקטות מונחות, או מתחתיה, באמצעות רשת מנהרות מבוטנות, הפכו את החיים מחוץ לכיפה לסיוט מתמשך. לגהינום. במטרופולין לעומת זאת, מרגיש כמו גן עדן. בועת פחמן עצומה עשויה סיבים דקים יותר ממשי אך חזקים יותר מפלדה מחפה מעל המטרופולין ומתחתיו לעומק של קילומטרים. גם מערכות סינון האוויר וטיהור המים בתוך הבועה עובדות היטב. מאז ניסיון ההתקפה האחרון על מקורות האנרגיה של הבועה באפריל שנה שעברה הצליחו בתע"ש מחקר-גרעיני להגיע לפריצת דרך מדעית בבניית כור היתוך. הגילוי זיכה אותם כמובן בפרס לביטחון ישראל והציב את ישראל כמדינה המתקדמת בעולם בפתרון משבר האנרגיה. היום יותר מתמיד, ישראל היא מעצמת מדע וטכנולוגיה. כמה מתוק הוא פרי הניצחון על הטרור.
יולי 2014. מפקד חיל האויר לשעבר, אלוף איתן בן אליהו, אומר בערוץ 2 שלמערכת הנשק כיפת ברזל יש אחוזי פגיעה חסרות תקדים ביחס לכל מערכת נשק שהוא הכיר בעבר. זה אכן מדהים. אבל אבסורד עד כמה שהדבר נשמע, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו כתוצאה מהמערכה הצבאית הזו בעזה הוא שנתמסר להצלחות היירוט חסרות התקדים של כיפת ברזל. והנה עוד אבסורד אחד: מחבלי החמאס עושים לנו שירות טוב בחדירות לשטח מדינת ישראל באמצעות רשת המנהרות שלהם. הם מאפשרים לנו להכיר בחסרון המענה הטכנולוגי שעטינו על עצמנו. אמנם יש כאלה שלא רוצים להתעורר: באחד הדיונים הרדיופונים לאחר עוד חדירה של כיתת מחבלים סמוך לשטח קיבוץ בעוטף עזה, שאלה כרמלה מנשה בכיר שעבר במערכת הביטחון אם אין 'כיפת ברזל למנהרות'.
צה"ל מקפיד לשמור על עליונות טכנולוגית אל מול היריבים בשכונה. אבל האם הטכנולוגיה תציל אותנו? רק בנובמבר האחרון הציעה המועצה לשלום ולביטחון להישען על תחנות התרעה אמריקאיות חדישות ולסגת משטח הבקעה. בעבר פינינו את גוש קטיף משטח רצועת עזה. עשינו זאת בכוח ממגוון סיבות. היה את "אין לנו מה לעשות שם"; היה גם את "הגיע זמן להפנות את הכסף שמוקדש להגנת המתנחלים בגוש קטיף לטובת החברה הישראלית"; היה אפילו את שר האוצר לפיד שבשבתו כעיתונאי הצהיר שנה לאחר הפינוי שמטרת ההתנתקות היתה ללמד את המתנחלים צניעות מהי "וזה הכל". כך או כך, תוכנית ההתנתקות הפכה את הגדר החכמה שסימנה את קו המתאר של רצועת עזה למושא ההשראה לבנייה גדר ההפרדה ביו"ש בתחילת שנות האלפיים. טרור המתאבדים שזרם מיו"ש כמעט שלא הגיע מעזה. אבל מהר מאד החלו טפטופים של ירי תלול-מסלול. בהתחלה פצמ"רים, אחר כך קסאמים ובהמשך גראדים עד אשקלון ועד אשדוד ואפילו עד קרית מלאכי.
היום, עם ההישגים של גדר ההפרדה ביו"ש בחסימת מתאבדים ולאחר הצלחותיה חסרות התקדים של כיפת ברזל ביירוט איומים אוויריים, צה"ל משנס מותניים לפתח פתרונות טכנולוגיים לאיומי המנהרות. אולי חלק מהאסטרטגיה המערכתית תהיה לפנות את יישובי עוטף עזה. הם גרים ממילא על רשת מנהרות אימתנית שנבנתה בשנים שצה"ל שקד על כיפת ברזל. עצוב לומר, אבל החדירות מתחת לאדמה יכולות לעזור לנו להתעורר מהחלום. גם הטכנולוגיה של קו ברלב התבררה במלחמת יום כיפור כמשענת קנה רצוף שעלתה ביוקר תרתי משמע. קו המגע לעולם ייפרץ.
ואולי יש מי שמתעורר שם סביב שולחן מקבלי ההחלטות. לאחר היוודע מותם של שלושה עשר מלוחמי חטיבת גולני ביום ה-12 למבצע צוק איתן, רמז ראש הממשלה לכך שפתרון אמתי לבעיית המנהרות יכול להיות רק בפירוז חלקים מרצועת עזה באמצעות שליטה צבאית בשטח. אולי הקמה מחדש של יישובי גוש קטיף כמענה לטרור נשמעת כמו אבסורד אחד יותר מדי, אבל היה משהו סמלי במשפט שבו בחר לסיים את ההצהרה הנשיאותית שלו – "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – משפט שהיה אחד מסמלי ההתנגדות של 'הכתומים' לתוכנית ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005. האם התודעה הישראלית – בציבור ובהנהגה גם יחד – מסוגלת להתעורר מההרדמה הטכנולוגית?