כניסה סטודנטים / בוגרים
לכל חג ניגון משלו. ריח ישראליות ממלא את האוויר בימים אלו.
השירים, הזיכרונות, המנגל בפארק והטקסים הממלכתיים, מלאות של חיים ישראליים חדשים נושאי בשורה.
ניערנו את האפר, שבנו אל בימת ההיסטוריה, מלאי אהבת חיים, יצירה, תסיסה וחדשנות. שישים ושש שנה – פסיק קטן בחייו של עם - וצאצאיו של הסטארטאפיסט שיצא לדרך הארוכה מארצו מולדתו ובית אביו, החיו את אומת הסטרט-אפ – ראשונים בשמים ובארץ, במוסר ובטכנולוגיה, מטרידים את עצמנו ללא קץ בשאלות צדק ומשפט ומשכללים את העולם כולו מזרעי עגבניות וטפטפות מים ועד לווייני חלל במערכת השמש.
בסוד ההצלחה הפלאית הזו טמונים זרעי ההכרה בערך החיים, בערכם העצמי של החיים הממשיים. הישראליות שלנו היא פרק מסעיר ברומן הגדול של העם היהודי עם החיים, עם העולם הזה.
התרבות האנושית התרגלה לחיות מכח המוות, לשרוד מפחדו וליצור מיראתו, המוות הוא למעשה הכח המניע של החיים בכללותם, במודע ושלא במודע. הווקטור הדוחף לאינרציה של עשייה, לתאוות החומר ולחיפוש משמעות מעבר לחיי מוות, לעיתים ברחה האנושות עם אפלטון ואריסטו אל השכל הפועל שבמחוזות הפילוסופיה ולעיתים חברה לישו ופאולוס בבקשה לישועת הנפש. פעמים התבודדה עם טאו במדברות מזרח אסיה או ריחפה מעליהם במדיטציה בודהיסטית.
אלו חיים בצל המוות, חיפוש מוצא במבוי סתום.
הישראליות חושפת משהו אחר. שנים רבות של התנתקות מחיים חברתיים ומחיים בכלל, דורות של התבוננות מתמשכת בחיים מבחוץ, מכבשונות המוות, הכשירו אותנו לשוב אל החיים, לגלות בהם את הרצון והמוסר, הטוב וההוד וליצור הרמוניה רוחנית עם החיים המגושמים.
חללי יום אתמול, נפלו במערכה עולמית על החיים, בקרבות מלחמת השחרור ממלאך המוות, הם ניצחו. סר פחד המוות, בילע לנצח, שרינו עם אנשים ועם אלוהים ונוכל. היום אנו מובילים את מצעד החיים. כאן. בארץ ישראל המתחדשת, בהיטק ובמנגל, בצה"ל ובבית המשפט אנו מאשרים את החיים, מלאי תשוקה אנו מגלים לכולם על אי-סופיותם, על מלאותם, קיימותם וקדושתם. כדברי המשורר: "בים של אור טובע כל ועל פני כל התכלת.."