כניסה סטודנטים / בוגרים
בעולם שונאים אותנו. כולם אומרים את זה. רגשות האשם האירופיים, זכר לשואה, בצירוף היסטוריה ארוכה של אנטישמיות מצטרפים לדור חדש של שנאת ישראל, שבו "לעולם לא עוד" נלמד באופן אוניברסלי ומביא עמו התנגדות למיליטריזם, לאומיות וגבולות בכלל
בעולם שונאים אותנו. כולם אומרים את זה. רגשות האשם האירופיים, זכר לשואה, בצירוף היסטוריה ארוכה של אנטישמיות מצטרפים לדור חדש של שנאת ישראל, שבו "לעולם לא עוד" נלמד באופן אוניברסלי ומביא עמו התנגדות למיליטריזם, לאומיות וגבולות בכלל. הקונפליקט הישראלי-פלסטיני נחווה בתודעה האירופית כמצב בו הפלסטינים הם ה"אחר" עליו צריך להגן מפני התוקפן הישראלי. הסיבות בגללן מלכתחילה הוקמה מדינת ישראל בארץ ישראל נשכחו מזמן, וכפי שרבים מציינים הטענה הפלסטינית (ולצערנו גם האירופית, במידה רבה) כבר מזמן אינה שאלת ההתנחלויות-הקו הירוק-גבולות 67 אלא שאלת 48 וזכות הראשונים על הארץ.
כל אלה יצרו זירה בינלאומית עוינת לישראל, שבה רבים סבורים כי אנחנו יכולים לכל היותר לצמצם נזקים, אך עמדתנו לעולם לא תתקבל בברכה. נוסף על כך, העובדה כי רבים מישראל מתנגדים למפעל ההתנחלויות וסבורים כי יש להפסיק את הכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית באופן מיידי גרמו להפנמה של רבים מהמסרים המשודרים בזירה הבינלאומית, אף כי אלה כאמור נושאים אופי אחר. התפיסה כי עמדתה של ישראל אכן חלשה ומפולגת בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני היא שמייצרת הסברה בינלאומית שמתמקדת בהישגים הישראליים בתחומי המדע והטכנולוגיה (אנחנו "אומת הסטארט-אפ", אחרי הכל, ועיין באתר הרשמי של משרד ההסברה http://masbirim.gov.il/) אבל מתחמקת מהשאלות הקשות ולכל היותר מתנצלת על חלקנו בעוולות שנעשות לעם הפלסטיני.
העמדה הישראלית הרשמית בכלל וההסברה הישראלית בפרט נגועות בפגם הזה. התגובה הישראלית להאשמות שמועלות נגדה היא תמיד רופסת ואפולוגטית, והיא תמיד לאחר מעשה. מדוע חיכתה ישראל לדו"ח גולדסטון כדי להגיד "שמעו, אנחנו יודעים שזה נראה רע, אבל אנחנו לא פושעי מלחמה"? מדוע חיכתה ישראל לעימות הצפוי עם הטרוריסטים על סיפון המרמרה כדי להצדיק את פעילותה? ומדוע חיכתה ישראל לפסיקת בית הדין בהאג כדי להסביר כי גדר ההפרדה היא חיונית לביטחון אזרחיה?
ההבנה כי הסברה היא חלק חשוב מהדיפלומטיה ומדיניות החוץ הישראלית היא חשובה וברוכה, אך דרושה בה עמדה תקיפה, נחרצת ואקטיבית יותר. כח העמידה הישראלי בזירה הבינלאומית הוא הכרחי לישראל כמו כוח עמידתה הצבאי, וכשם שישראל אינה מחכה לתקיפה כדי להגן על אזרחיה, כך ראוי שתעשה גם בזירה הבינלאומית. הטענות המופיעות במגילת העצמאות שלנו שהקהילה הבינלאומית קיבלה באהדה, תקפות היום באותה מידה, אם לא יותר, ואין סיבה שישראל לא תזכיר אותן חדשות לבקרים. יתר על כן, היא חייבת לנקוט בצעד הראשון לנוכח ביקורת בינלאומית אפשרית. כך, ישראל הייתה צריכה להקדים את דו"ח גולדסטון ולפרסם דו"ח משלה על הנסיבות שהובילו למבצע "עופרת יצוקה" ועל פעילותה שם. היא הייתה צריכה להקדים ולפרסם את המידע שהיה ברשותה על נוסעי המשט והמטס, רבים מהם פעילי טרור ידועים, טרם הגיעם לארץ. דיפלומטיה שלאחר מעשה אינה מספיקה, ולצערנו דעת הקהל העולמית נוהה אחרי מי שהציג את פגיעתו ראשון ובכך מיסגר את הדיון.
מעבר לכך, ישראל חייבת לפעול בנושא ההסברה גם בסוגיות הקשות והסבוכות פוליטית מול הרשות הפלסטינית. לפעול להפצת האמת ביחס להנהגה הפלסטינית, חובותיה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית והניצול המחפיר של הכספים שמועברים לה לטובת מטרות שאינן ראויות. הסירוב הארוך של הרשות לייצר תשתיות ראויות לתושביה (לדוגמא בנושא המים, השפכים והתשתיות הפיזיות), על אף שהכספים והאישורים קיימים. שמירת הפליטים הפלסטיניים במצב מחפיר כבני ערובה בשירות המטרות הפלסטיניות. את הקשרים עם גורמים עוינים במדינות אויב וארגוני טרור. אזלת היד ארוכת השנים מול הטרור הפועל בתחומי הרצועה – עשרות ומאות הפיגועים המסוכלים ומצבורי הנשק. על כל תמונה של חולים פלסטיניים המעוכבים במחסום צריכות להיות עשרות תמונות של מחבל שנתפס עם נשק שנמצא בדרכו לפיגוע.
לצערנו, הקו הרשמי מאז ימי אוסלו מסרב להעמיד מתקפה אסטרטגית כנגד ההנהגה הפלסטינית כיוון שמדובר ב"שותפים לתהליך השלום". טיעון זה לא רק שאין בו ממש, שהרי הפלסטינים תוקפים את ישראל יום יום ובכל זאת לא מנע מהם הדבר לשבת לשולחן המשא ומתן, הוא אף מזיק לישראל. שכן, אף כי ההנהגה הישראלית ממלאת פיה מים, ההנהגה הפלסטינית ותומכיה בעולם אינם עושים כן. לו ישראל תציג את הנסיבות האמיתיות של חייהם של תושבי הרשות הפלסטינית לאשורן, ואת הגורמים האמיתיים למצבם האומלל, כשתשב לשולחן המשא ומתן תהיה בעמדה חזקה הרבה יותר להשגת מטרותיה, אם וכאשר נראה את האור בקצה מנהרת השלום. בנוסף, עומד לישראל הטיעון המוסרי האמיתי: דאגה אמיתית לזכויות האדם והאזרח של הפלסטינים בשטחים צריכה להתחיל מתשתיות הולמות, מערכת חינוך שתקדם תעסוקה ולא שנאה ושימוש ראוי בכספים הקיימים.
מצב ההמתנה וההיסוס בתגובה הם במידה רבה חלק מדעת הקהל השלילית כלפי ישראל. ישראל צריכה להפסיק להמתין למשא ומתן ולצאת בקמפיין עולמי נחרץ ותקיף על אזלת היד הפלסטינית בטיפול באוכלוסייה מחד ועל זכותה של ישראל להגן על אזרחיה מאידך. להפסיק להמתין למתקפה הבינלאומית כדי להצדיק את פעילותה ולהפסיק לחכות להאשמות שווא כדי להצדיק את עצם קיומה. בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. הגיע הזמן שנגיד את זה בקול רם וברור.