כניסה סטודנטים / בוגרים
"אלא לכך הושיבם בסוכות בדירות ארעי, למען ידעו דור גאולים וידעו כל דורותיהם אחריהם, כי אין מושב בית ואין מקום דירה אלא זה שה' בונה אותו, ואם ה' לא יבנה- שווא עמלו בוניו".
(מתוך ספר התודעה)
אחרי עשרה חודשים הסתיימה השבוע ההקפאה. נכון לכתיבת שורות אלו, עוד לא ברור אם היא באמת מסתיימת, איך היא מסתיימת, האם המתיישבים יתחילו לבנות מחר ביהודה ושומרון, או שמא הודות לפירות ההקפאה יצאו במפגן מרהיב של הפרחת יוני שלום.
כך או כך, אי אפשר להתעלם מהעיתוי הכמעט מיסטי של סיום הקפאת הבניה. חג הסוכות כבר מאחורינו ואנו מתחילים לחזור אט אט מהסוכה אל בתי הקבע. אז נכון, הסוכות של היום הן לא בדיוק הסוכות של פעם ועברנו תהליך לא מבוטל מאז יצאנו ממצרים וישבנו תחת הסוכות במדבר עד שיצאנו מהבית וישבנו תחת הפרגולה במרפסת. כך שהארעיות היא אמנם לא אותה ארעיות, המדבר לא אותו מדבר והסוכות לא ממש אותן סוכות- אך השיעור נותר אותו שיעור.
פעם בשנה אנחנו מצווים לעבור את השיעור האמוני הזה ויוצאים לשבעה ימים מהבית. חם בסוכה? אנחנו שם. קר בסוכה? אנחנו שם. שרשרת הקרפ נכרכת סביב צווארנו בזמן שאנחנו נוגחים בקישוט האשוח המנצנץ מעלינו? אנחנו עדיין שם, בבית הארעי שלנו. שבעה ימים שלמים.
פעם בשנה אנחנו מצווים לצאת וללמוד. להבין שהמקום שאנחנו יושבים בו אינו באמת שלנו. שאנחנו דיירים בעולם הזה, אבל לא בדיוק בעלי הבית. להרגיש לרגע עד כמה אנחנו קטנים וחולפים ולא ודאיים. כשרק סכך חוצץ בינינו לבין כיפת השמיים, דומה שאין לך לימוד טוב מזה.
סוכות מגיע פעם בשנה, אך לעיתים יסודות ביתנו מתערערים. אז, אנו נזרקים היישר אל בית הארעי, אז אנו נאלצים לצאת לסוכה בעל כורחנו. זה קורה כשבהאיטי האדמה פוערת את פיה ובולעת מאתיים אלף נפשות, כשפעילים הומאניטאריים חמושים מטלטלים את ספינתנו וכשבמרחק 1200 ק"מ מאיתנו הולכת ומתרקמת לה פצצה גרעינית.
זה קורה כשילדים בני 11 שותים ומשתכרים ושואפים, כשכמה טרוריסטים קורעים משפחה בלחיצה אכזרית על ההדק, כשאצל ילדה קטנה מדי מתגלה מחלה גדולה מדי וכשרגע אחד של חוסר ערנות גודע 372 חיים בשנה.
יש אנשים שיוצאים לסוכה לתקופה וחוזרים, יש כאלה שאולי יישארו שם כל חייהם ויש משפחה אחת מהצפון, שיצאה לסוכה לפני יותר מארבע שנים והבית שלה ממשיך להתנודד עד עצם היום הזה.
אלו ואלו ואלו- יודעים טעמה של סוכה.
והנה, ההקפאה מסתיימת ומישיבת הארעי אנחנו חוזרים (אולי) לישיבה של קבע. מצוות הישיבה בסוכה נועדה להזכיר לדור גאולים, הדור שיצא משעבוד מצרים ואולי כבר שכח, שיש מישהו למעלה ממנו שמנהל את העניינים בעולם. למעשה גם סוכת ההקפאה מזכירה לנו בדרכה שלה שיש מי מנהל את העניינים בעולם, רק שהפעם מדובר בבחור אמריקאי חובב פרסי נובל.
ראש ממשלת ישראל יכול להחליט האם הוא רוצה להמשיך בשעבוד ולשבת בסוכה או לחזור הביתה. אולם תהא החלטתו אשר תהא, זה לא באמת משנה. כי אם יש דבר אחד שחג הסוכות מלמד אותנו הוא שאת ביבי, אובמה ואבו מאזן אפשר אולי להזמין בתור אושפיזין- בסופו של יום, לא הם אלו שיקבעו איפה נשב השנה.
רק הלוואי, שאת השיעור בארעיות כבר עברנו. הלוואי שהשנה נשב בסוכה לא יותר משבעה ימים