כניסה סטודנטים / בוגרים
פתרון שתי המדינות לשני עמים נעשה פופולרי מאוד לאחרונה מסיבה פשוטה:
מדובר בנוסחת קסם שתפתור את כל הסכסוכים והבעיות בבת אחת. במקום שיריבו הילדים מי ישחק בכדור אחד, פשוט נקנה כדור חדש נוסף, וישחק כל אחד בכדורו. אולם, על אף הפיתוי הרב שיש בנוסח זה, המציאות אינה כה ורודה. במצב הסבוך שלפנינו אין שום אפשרות לקנות כדור נוסף. שום משא ומתן, מבריק ורהוט ככל שיהיה, לא ישנה את גודלה של הטריטוריה ולא את נתוניה הגיאו-כלכליים. לשם תפקוד תקין דרושים למדינה מספר תנאים מינימליים בשטח, משאבי טבע ודרכי תעבורה. ביטחונה של המדינה תלוי בקיומם של גבולות בני הגנה ובריחוק החזית ממרכזי האוכלוסייה; כלכלתה תלויה בקיומם של שטחים חקלאיים, אזורי תעשייה ונמלים ימיים ואוויריים; ולקיום רמת חיים בסיסית לתושביה דרושים לה אזורי מגורים, שטחי התרחבות ורצף טריטוריאלי. בשל כך, אין מקום ליותר ממדינה מתפקדת אחת בין הירדן לים. כל ניסיון להיטיב את מצבה של האחת פוגע בהכרח במצבה של השנייה: גבולות בני הגנה ליהודים – הכוללים שליטה על בקעת הירדן ונגישות אליה – יפגעו באיכות הטריטוריה הפלסטינית וברצף שלה; חיבור פלסטיני לים יקטע את הרצף היהודי; הענקת שטחים חקלאיים למדינה הפלסטינית יפגעו קשות ביכולות הייצור של היהודים וברצף שלהם; ועוד ועוד. זאת מבלי להזכיר את נושא חלוקת המים ומשאבי האנרגיה. על כן, האינטרסים של שתי מדינות שיקומו בטריטוריה זו יהיו לעולם סותרים, כך שהסיכוי להשיג בכך שלום אמיתי שואף לאפס. כל פתרון ברוח זו מייצר למעשה שתי מדינות עוינות מעצם הגדרתן, וזורע בכך את זרעי הפורענות הבאה.
הבעיה המדינית שבפני מנהיגינו היא אפוא בעיה קשה מאד. וככל בעיה קשה, נזקקו לה מירב המוחות היצירתיים, באופן שלא יבייש אף חידה של חמיצר. את הפירות הבאושים של חלק מהרעיונות היצירתיים הללו אוכלים אנשים פשוטים משני עברי הקו הירוק, המחזיקים בתעודות זהות משני הצבעים. אולם, ככל חידת היגיון קשה, גם כאן נדמה שהמפתח נעוץ ביכולת לחשוב 'מחוץ לקופסה' באופן שיש בו לאתגר את הנחות היסוד ואת הפרדיגמות היוצרות את הבעיה.
סייקס-פיקו גרסת 2010
במקרה הישראלי-פלסטיני, התפיסה המקובעת טוענת כי ההגשמה של שאיפותיהם הלאומיות של שני העמים חייבת להיות מוטלת על הטריטוריה המצומקת שבין הירדן לים. וכפי שנטען לעיל, שום פתרון המנוסח במסגרתה – יהיה יצירתי ככל שיהיה – לא יועיל לפתרון הבעיה. השיחות הישירות שהחלו בוושינגטון מתקיימות גם הן במסגרת פרדיגמה זו, ולכן הרעיון שבבסיסן הוא כפיית ההסכם על שני הצדדים ואכיפתו בעוצמה – כמתחייב מהסתירה המובנית בין האינטרסים הבסיסיים של שתי המדינות.
הכרה בעובדה שבמסגרת הטריטוריאלית הנוכחית לא נוכל לפתור את הסכסוך, צריכה להוביל ל'יציאה מהקופסה' ולשבירת הפרדיגמה הטריטוריאלית הנוכחית. במקומה, יש להכיר בכך שהבעיות הלאומיות שלפנינו הנן בעיות אזוריות וכי רק במסגרת של פתרון אזורי נוכל להציע הגדרה עצמית אופטימלית לשני העמים הדוויים. הדרך לעשות זאת היא על ידי כינוס של ועידות שלום אזוריות, כפי שנעשה בשנות ה-20 למאה הקודמת, ולדון מחדש בהגדרת הגבולות הלאומיים באזור. שינויי גבולות שיאפשרו תנאי קיום סבירים למדינות השונות, בצירוף הגירת מיעוטים למדינות הלאום ההומוגניות שלהם, יוכלו לעצב סדר חדש במזרח התיכון ולהקטין באופן דרסטי את רמת המתח באזור. המזרח התיכון החדש יתבסס על פירוקן של המדינות האימפריאליסטיות המלאכותיות סוריה, עיראק וירדן, לתת-אזורים לפי מפתח אתני ולאומי. במסגרת רה-ארגון טריטוריאלי אזורי אין זה מן הנמנע לדון מחדש גם בגבולותיה של ישראל.
אמת, אין לצפות למימושו של תרחיש זה באופן וולונטרי עם פרחים בקנה ו'הבנות' בצריח. אף רודן – לא עריץ ולא 'נאור' – מעולם לא פינה את מקומו בהתנדבות. תהליך כזה יחייב אלמנט של כפייה חיצונית על ידי גוף בינלאומי בעל סמכויות אפקטיביות. מהלך שבמסגרת העולמית הנוכחית, רק ארה"ב יכולה להוביל. במקביל ליציאה מעיראק יכולה ארה"ב – לו תחפוץ בכך – להתחיל בהליך פירוקה של מדינת הפאזל הזו. תהליך זה יתרחש בלאו הכי וניהול נכון שלו תחת חסות מעצמתית עשוי לחסוך דם רב.
אם חפץ הנשיא אובמה להשאיר חותם מבורך בהיסטוריה – ואגב כך לתת משמעות אמיתית לפרס הנובל שבידו – עליו לחדול מניסיונותיו לכפות הסדרים גרועים על שני העמים החיים בישראל. תחת זאת יחתור לעיצוב של סדר אזורי חדש שיהלום את השאיפות והאינטרסים הטבעיים של עמי האזור.התהליכים מעין אלא כבר מתרחשים, ואף עולה במזרח מעצמה גרעינית חדשה שתשמח לשחק בהם תפקיד ראשי. כדי ששיחות הפסגה הנוכחיות יניבו דבר-מה חוץ מרייטינג וסאטירה פוליטית, יש לאמץ תפיסה אזורית חדשה. אף שזה נשמע בלתי אפשרי, מי שהצליח להעביר את חוק ביטוח הבריאות האמריקאי, מורגל במשימות קשות.