כניסה סטודנטים / בוגרים
''פה קבור אינדיבידואל!" - מילים אלו, שנחרתו על מצבתו של הפילוסוף הדני סרן קירקגור לפי בקשתו, מבטאות בצורה בהירה את אידיאל החיים האותנטיים וההגשמה העצמית שעלה לגדולה בתקופה המודרנית.
אבל כבר במאה ה-19 זיהו רבים משהו משחית ומאיים באידיאל ההגשמה העצמית, ובאינדיבידואליזם המאפיין את החברה המודרנית. ניטשה הזהיר מפניו של "האדם האחרון" שאיבד כל תשוקה למה שמעבר ל"נחת רוח עלובה". הסוציולוג מקס ובר אבחן את "הסרת הקסם" בעולם טכני וביורוקרטי, וזיהה בשקיעה בחיי הפרט גורם מסוכן שעלול לגרום לשיבתה של הדת הטרום מודרנית. בקיצור, מרוב הגשמה עצמית וביטול כל אמונה במבנים ובסדרים קוסמיים מעניקי משמעות, האדם המודרני שקוע ביומיום שוחק או ביומיום מפנק, אך בכל מקרה נעדר כל ממד הרואי.
בספר "מועקת המודרניות" מנסה הפילוסוף הקנדי צ'רלס טיילור לנקוט עמדה מאוזנת בנוגע לאידיאל האותנטיות וההגשמה העצמית. מחד גיסא אין הוא מצטרף להוגים כמו אלן בלום, שראו בו את המקור לדלדולה של הרוח באמריקה, ומאידך גיסא הוא טוען שאכן יש צורך לזקק אותו מצורותיו המקולקלות ולשחזר את צורתו המקורית.
טיילור הוא פילוסוף ידוע המשתייך לאסכולה הקהילתנית-קומיוניטרית המדגישה את חשיבות קשריו של היחיד לקהילה. את שמו קנה בזכות ספריו הגדולים על הפילוסוף הגל, על האותנטיות ועל מושג "העצמי", אך הספר שלפנינו מבוסס דווקא על סדרת הרצאות ברדיו הקנדי בשנת 1991. מדובר אפוא בעטיפה רכה וידידותית לרעיונות של זרם פילוסופי חשוב בן זמננו, "אוניברסיטה משודרת" גרסת קנדה.
בפרק הרביעי של הספר מציג טיילור את לב הטיעון שלו: האדם הוא יצור דיאלוגי ולא מונולוגי. במשך כל חייו הוא מעצב את זהותו באמצעות משא ומתן עם אופציות שונות של קיום שנתונות לו מבחוץ. הוריו של האדם הם הדוגמה הקלאסית, ואיתם ממשיך האדם בשיחה פנימית מתמדת גם כאשר הם כבר אינם בין החיים, אך אין הם הדוגמה היחידה. המגע והמפגש עם "אחרים משמעותיים" - קרובי משפחה, מחנכים, חברים ודמויות מופת - מציבים בפני האדם אופקים של משמעות, ובאמצעות התגובה אליהם יכול האדם לעצב את זהותו האישית.
לטענת טיילור, הגשמה עצמית היא בחירה אישית בדרך שבה האדם מוצא משמעות. ואולם, אדם החי לעצמו ואינו מקבל על עצמו שום קנה מידה חיצוני, הופך את הקיום כולו לשרירותי. במרחב סובייקטיבי לגמרי, הדרך שבה בוחר האדם איננה דרך משמעותית אלא הכרעה סתמית שיכולה להתבסס על דחפים יצריים בסיסיים בלבד. המסגרת הדיאלוגית היא שמאפשרת לאדם לבחור בחירה משמעותית, שבה הוא נוקט עמדה אל מול שלל עמדות, שאיפות וטעמים שאיתם הוא מתכתב.
ניקח לדוגמה אמן בעל סגנון פיסול חדשני. אם כל מה שיש לו לומר על יצירתו הוא "זו הדרך שאני בחרתי", היא הופכת למשעממת, ועצם הבחירה שלו לא מספיקה להעניק לה משמעות, אפילו לא כלפי עצמו. לעומת זאת, אם באמצעות יצירתו מצליח האמן להאיר מזווית חדשה את האופן שבו אפשר לתפוס את העולם, זווית התומכת או מתנגדת לאופנים שנחשבו עד כה לבעלי ערך, יצירתו ובחירתו הופכות משמעותיות לעצמו ולזולתו כאחד.
לכו על מערכות יחסים ארוכות טווח
תובנות אלו משרתות את טיילור כשהוא ניגש לבקר אופן רווח של השימוש במושג הגשמה עצמית. לפי תפיסה נפוצה זו הגשמה עצמית פירושה זלזול בכל הערכים הקיימים של התרבות והתחשבות של האדם אך ורק בעצמו ובעולמו המצומצם. אך לדעת טיילור זוהי תפיסה המביסה את עצמה. מיטוט אופקי המשמעות מרוקן את הבחירה האישית מכל תוכן.
בין השלכותיה של התפיסה השגויה של ההגשמה העצמית מונה טיילור את ראיית קשרי האהבה והזוגיות כקצרי טווח וממוקדים בהנאה אישית. לדעת טיילור, גם כאן מדובר בעיוות המובן של הגשמה עצמית. לפי תיאורו, מערכות היחסים הקרובות בחייו של האדם נוטלות חלק עמוק בחקירה העצמית ובגילוי העצמי שלו וממילא הן אינן יכולות להיות מותנות וזמניות.
השלכה דרמטית נוספת של התפיסה השגויה היא התייחסות רזה אל המדינה כבעלת משמעות אינסטרומנטלית בלבד, לטובת היחידים המרכיבים אותה. טיילור טוען בעניין זה שהמרחב הפוליטי אמור לספק לאלו הנוטלים בו חלק הכרה בידי יחידים וקבוצות אחרות. תפקיד זה לא יוכל להתממש ללא מכנה משותף קולקטיבי המבוסס על דיאלוג. בלעדיו, אמנם ייתכן שיתוף פעולה טכני, אך לעולם לא תיוולד דרכו הכרה אמיתית בערכו של הזולת.
הבעיה בספר היא שטיילור מנסה להתמודד עם הפצצה גרעינית באמצעות תותחים חלודים. ההוויה הפוסט מודרנית עוטפת את מכלול הקיום העכשווי וחוקקת עמוק בדנ"א שלנו יסודות רלטיביסטיים וסובייקטיביסטיים. לא נראה שטיילור מצליח לעמוד כנגד המסרים הטמונים בתרבות האינטרנט והקניונים. אמנם לטיילור יש טיעונים חשובים ומדויקים, אבל מימי אפלטון ועד ז'ורז' סורל עמדו הפילוסופים הפוליטיים על עוצמתו של המיתוס בעיצוב החברה, וללא יצירתו של מיתוס חברתי חזק, ספק רב אם יש סיכוי לחינוך ההמונים לאידיאל "מבוקר" של הגשמה עצמית "רציונלית".
במובן זה, יש דמיון בין טיילור לניסיון של הפילוסוף הגרמני יורגן הברמס להשתית מעורבות פוליטית במדינה אזרחית על פטריוטיזם של נאמנות לחוקה האזרחית, ללא היבטים לאומיים-אתניים. גם כאן יש ניסיון לסלול כביש עוקף לטבע החברה האנושית על ההיבט המיתולוגי המכונן אותה. אם תשוו לרגע בדמיונכם את המלחמה בין צבא של שיעים פונדמנטליסטיים לחבורת הרציונליסטיים של הברמס, תבינו מיד את הסיכון שבדבר. על עימות כזה כבר כתב ייטס: "הטובים חסרי כל שכנוע עצמי, ואילו הרעים מלאים תשוקה עזה".
14.11.11