לאחרונה עלה ספר האזרחות לכותרות ונראה כי יש כאלו הממאנים לשחרר אותו לדרכו בעולם. בתחילה נשמעו טענות כי הספר החדש נוטה פוליטית לצד הימני של המפה, כעת, נשמעות טענות כי ספר האזרחות החדש העלים מתוכו את נושא השסע העדתי.

אולם, בספר החדש מופיע גם מופיע השסע העדתי במילים המפורשות ביותר (עמ' 461): "שסע עדתי בין אשכנזים ממוצא אירופה-אמריקה לבין מזרחיים יוצאי אסיה-אפריקה. שסע זה מתבטא בין היתר במידת ההשתלבות של יוצאי ארצות האסלאם במוסדות להשכלה גבוהה, במשרות בכירות ובתקשורת...".

איש לא ניסה להעלים אותו אך בכל זאת, מדוע הוא מופיע כשסע חמישי ברשימת השסעים? מדוע לא הראשון, או לפחות השני?

מתברר שלפחות לפי הסקרים, רוב הציבור בישראל חושב שזהו כיום השסע החלש ביותר מבין חמשת השסעים המרכזיים בישראל. 67 אחוז מהנשאלים סבורים שהשסע היהודי-ערבי הוא שסע חזק. אך רק 24 אחוז סבורים כך ביחס לשסע העדתי. 

זהו המצב לא רק לפי הסקרים אלא גם לפי המחקרים. המחקרים של ד"ר אורי כהן וד"ר ניסים לאון ושל פרופ' מומי דהן, מתעדים בצורה ברורה את צמצום פערי השכר בין מזרחיים ואשכנזים בשנים האחרונות, את ייצוגם הפרופורציונאלי של מזרחיים בעשירון העליון, ואת הדמיון המתחזק בתחומי פריון, בידור, עלייה בכמות הנישואין הבין-עדתיים וכו'. מצב זה גרם ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה להפסיק לעסוק במוצא עדתי החל מ-2009. 

זהו גם הרקע להחלטת ועדת המקצוע לאזרחות משנת 2011, עוד כשעמד בראשה פרופ' ידידיה שטרן, להרחיב יותר בשסע הלאומי והדתי ופחות בשסע העדתי. לא היתה כוונה להעלים שום שסע, אלא להרחיב יותר בהיכרות עם השסעים הבולטים יותר. וזה בדיוק מה שקורה בספר האזרחות החדש.

זהו המצב גם בספרי הלימוד האחרים שאושרו בשנים האחרונות, זה של פרופ' אברהם דיסקין וזה של ד"ר דוד שחר. אלא שבאותם ימים רחוקים מי ביצע מעקב מפורט כל כך על התכנים של ספרי האזרחות. הרי שר החינוך לא היה אותו שר והאינטרסים הפוליטיים היו שונים כל כך.

אז מה, האם כל זה קשור בכלל לועדת ביטון? כנראה שאין שום קשר. ועדת ביטון נועדה לחשוף את תלמידי ישראל למורשת המפוארת והעשירה של יהודי המזרח וספרד. בהתאם לכך לומדים למשל תלמידי היסטוריה בכתה ז' על "היצירה התרבותית היהודית תחת שלטון האיסלאם בספרד". בכיתה ט' הם לומדים על "השינויים בחברה היהודית בצפון אפריקה", ובכיתה יא' על "השפעת הכיבוש הנאצי על יהודי צפון אפריקה", על "חורבן קהילות ארצות האיסלאם", וגם על "העלייה בשנות החמישים והשישים כולל ארועי ואדי סאליב".

ועדת ביטון לא נועדה לחרחר מדנים בחברה הישראלית או לתחזק שסעים שהולכים ונחלשים. זכות קיומה איננו תלוי בקיומו של שסע מבעבע וכואב אלא בעושר התרבותי של יהדות המזרח וברצון להציגו כחלק חשוב מן הפסיפס ההיסטורי של היהדות.

אלא שלא כך הם הדברים בסדר היום של פרופ' יוסי דהאן וחבריו. לדידם, חיזוק השסע העדתי הוא עוד דרך לערער על הנרטיב הציוני המספר את סיפורו של העם היהודי כעם אחד. בספר שערך דהאן (להמציא אומה, האוניברסיטה הפתוחה, 2006), הוא בא "לקרוא תיגר על דבקותם הדביקה של ישראלים כה רבים בקדמוניותה מימים ימימה של זהותם הלאומית".

לדעתו, מדובר בזהות מומצאת של ציבור "שאין לו לשון משותפת, שהיה מחוסר טריטוריה משותפת במשך דורות ושהוא נטול היסטוריה משותפת". כשהוא מספר לכם על השסע העדתי תמיד כדאי שתשאלו את עצמכם אם רק ההכנסה של יהודי יוצא מרוקו או טורקיה עומדת מול עיניו, או שמא הוא פשוט ממשיך במלאכתו הישנה לביטול הזהות היהודית של המדינה, ולערעור הנרטיב הציוני על שיבת היהודים למולדתם ההיסטורית.

לעומת המגמה הזו, ספר האזרחות החדש ממשיך בדרכו של המחוקק במדינת ישראל, הנתמך בקונצנזוס רחב בחברה הישראלית, ומתאר את ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". הוא לא מבטל את הויכוח הער והתוסס לגבי הפרשנות והיישום המדוייק של הנוסחה הזו. הוא גם לא מתנה את האזרחות השווה במדינת ישראל בהזדהות עם הנוסחה הזו, אך הוא בשום אופן איננו שותף לערעור הפוסט-ציוני על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הכותב הוא יו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות במשרד החינוך

פורסם באתר NRG בתאריך 18.5.16